כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

ברצף המשפחתי יצא שכל אחד מאיתנו נפל עמוק לתחתית, ואז הגבר במשפחה היה זה שחילץ את כולם, האישה היתה זו שסחבה עליה את המעמסה הנפשית וחיזקה את כולם כל הדרך.

היום אני הגבר שלי, אני צריכה להוציא אותי מהבוץ, ואני צריכה גם להאמין בי ולחזק אותי.

שיחה עם הזוגי בבוקר העלתה עוד משהו -

שכבר היה לי כל הכסף הזה אבל ה X הצליח לשרוף הכל ונשארתי בלי כלום, או כמעט בלי כלום, וזה מפחיד אותי.

כמה כוח צריך בשביל לעבור את זה שוב.

אני מקווה שעליתי על דרך המלך ואני מתחילה את הצעדים הראשונים בה, לקראת עתיד שיעמיד אותי על הרגלים בשלווה יחסית. הפעם את הרווחים אני לא זורקת על שום יזמות מטופשת, אני מבטיחה לי את הבית שלי, אני מבטיחה לי יציבות. לא אכפת לי כמה זה לא נכון ברמה הכלכלית להשקיע בבית, אכפת לי מהנפש שלי שכמהה למקום בטוח, לאדמה שאף אחד לא יכול להזיז אותי ממנה, לגינה עם עשבי התבלין שלי והפרחים לקשט את השולחן ביום שישי, לעץ העתיק לשבת בצילו, לבית הקטן והאינטימי שלנו ולמקום האירוח שתמיד יהווה הזמנה לאנשים טובים שיבואו ויצחקו יחד. אני רוצה בית, יציבות, הכנסה צנועה שתאפשר לי לחיות עם הבונוסים הקטנים שלי לחיים - טיול לחו"ל מדי פעם ויציבות כלכלית למשפחה.

לא צריך הרבה בשביל זה, רק לעשות את העסקה הראשונית הזו, ואחר כך לפתח את המקצוע שלי בראש שקט, בידיעה שאוכל ליצור ולטפל כי אני רוצה, לא כי אני צריכה את הכסף. מתוך הרווחה יבואו עוד רעיונות, שקט נפשי עושה לי את זה. אז כנראה זו היד שמושטת אלי ואני מנסה לאחוז מבלי להחליק, היום זה יום כזה שקשה להחזיק בתקווה אבל אני מזיזה הכל הצידה ותומכת בי כמו שתמכתי באחרים.

היום הבנתי כמה לא תמכו בי אף פעם, כמה ביזו את הכשרון שלי, כמה נלחמתי על להיות מי שאני ונחלתי כשלון. היום אני עם הזוגי שלי שמעלה אותי למרום כישורי, ואני לא יודעת איך לאכול את זה שיש מישהו בעדי. אני מתקשה להפנים שיש מישהו אמיתי שלא צריך להשען עליו אלא רק לעמוד לצידו באותו כוח שיש לו. זה מוזר לי, אף אחד במשפחה לא נמצא במצב הזה, אולי רק הדודה במושב שעבדה כמו גבר כל השנים, שמצרה על כך שיצאה לפנסיה מהמקצוע שלה, שעומדת באותו גובה כמו בעלה. אולי היא דוגמה טובה למה שיש לי היום. אמא שלי עמדה לבד, דודה אחת עמדה מאחורי בעלה, והצעירה שמה אותו בצד ועמדה מקדימה. אז אני יותר דומה לדודה מהמושב, שווה לזוגי שלי אבל עם הסטוריה של לעמוד מאחור שאני צריכה למחוק ולהעלים מחיי.

נדמה לי שהיום הכוכבים התבלבלו וזה מקרין עלי את ההיסטריה שלי. היום הזה יעבור, מחר פגישה עסקית, מחרתים מתחילים הלימודים ועוד פגישה עסקית לקדם את הדברים, יום שלישי הבן חוזר מחו"ל. שבוע עמוס שלא נותן להדרדר למחשבות נוגות ודכאוניות. ממשיכה לפתח את האתר כדי לצאת עם הטיפול החוצה, ולא אכפת לי מה אני מרגישה בפנים, אני ממשיכה ולא נעצרת כי ככה צריך. הגיע הזמן שהכוח שלי יקבע ולא החולשה.

אני אתחיל מטיפולים באנשים שאני מכירה, במחיר סמלי, אבדוק את התהליך ואגיע למצב של בטחון יחסי בדברים, ותוך כדי כך יבואו האחרים שישמעו עלי, השיטה תתחיל להחיות את עצמה. אין ברירה, אם אני לא אתגבר על הרגשות שלי אני לא אצליח, אז אני שמה הכל בצד ועוברת להילוך הבא.