כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

על יום לומדים עוד קצת, מזיעים הרבה, ואני רק משתכנעת יותר שהזמן שלי עם המורים האלה שווה כל שניה.

היום המשכנו בחומר של ה"גדולים", אלו שנמצאים במקום שאני לא נכנסתי אליו מפאת אינטריגות אישיות ועניינים שלא ברורים לי. מכיוון שאני לא למדתי כלום לפני כן, אני קולטת הכל בצורה הנכונה, לא צריכה לתקן חומר ישן, ופשוט מאושרת ללמוד. טוב לי. זה מצב נעים - שטוב לי במקום הלימוד הזה, ואני לא חושבת (כמעט) מה יהיה הלאה, כשהמורים האלו יחזרו הביתה ואני אשאר כאן במסגרת הישנה והלא ברורה.

יחד עם זה אני חוזרת להיות נחמדה (במודע ובשליטה, אבל אז מה) ומחייכת לאנשים סביבי, אפילו מגיעה לאלו שלא ממש אוהבות להמצא בחברתי ומציעה עזרה. זה מפתיע אותן (אני מוגדרת ככל הנראה כמכשפה מצויה) אבל הן לא מסרבות. חזון אחרית הימים - עוד יחשבו שאני בסדר במקום הזה.... לא להאמין. הכי מצחיק אותי שיש אנשים שמתעלמים ממני במופגן, והם אפילו לא מכירים אותי, רק שמעו עלי מאחרים (אחרות, ככל הנראה) וכבר נוקטים עמדה. אנשים כאלה הם אנשים קטנים בעיני, ולכן אני מסתכלת וצוחקת. כשמישהו לא חשוב לי, ההתנהגות שלו מעלה בי גיחוך קל, במיוחד אם היא לא חכמה, וזה מה שיש סביבי אצל חלק מהאנשים. לשמחתי יש אחרים שגורמים למקום להיות על רמה קצת שונה, אפילו מתפתחות שיחות קלילות במהלך הפסקת הצהרים.