מיום ראשון הוא נשאר בבית עם קול שהפך להיות יותר ויותר סקסי ככל שעברו הימים. אני נוסעת לי ללמוד משהו שתוכנן מראש כבר מזמן ושולם על זה הרבה כסף (בקיצור - בלתי ניתן לשינוי אלא רק לביטול) והוא בדיוק תופס שפעת ונשאר בבית כל השבוע. אני בטוחה שזה בכוונה, כדי שפעם אחת אתמודד עם זה שאני לא יכולה להצמד לתחת של מי שאני אוהבת, שלא אוכל לדאוג ולטפל בו כל הזמן, שלא אהיה פולניה דאגנית, אלא אתמיד בתוכניות שלי ואכבה את המצפון שמנסה כל הזמן לצייץ לי.
אז אני יודעת שהוא מסתדר, אני מכינה לו אוכל שיהיה לו משהו נחמד לצהרים, אבל זה לא זה. אני יודעת שהוא בבית ואני לא, והתיסכול מתקיים בכל הרבדים השקטים של הזוגיות.
נוסיף לעובדת היותו בבית את עובדת היותי נעדרת מהבית עד הערב, ומגיעה סמרטוט מצוי, ונמצא שהשבוע הזה מוחמץ לחלוטין מבחינת זוגיות. אז אני הולכת לשבת לידו, מפסיקה לכתוב כאן, כי זה עוד בזבוז זמן שלי לבד כשהוא בחדר השני (הבטחתי לעצמי לכתוב על הזוגי שלי החולה המסכן).
אני כבר באה - וולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
