כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

לכבוד החודש החדש, יום ההולדת הקרב, השנה שהתחילה ובטח עוד כמה דברים חדשים שקרו ולא שמתי לב, החלטתי לרשום את מי שאני רגילה אליה שנקראת אני, לראות מה מזה עדיין אני ומה מזה כבר לא, מי אני החדשה שעומדת פה לצידי ומחכה שאתן לה אישור להתקרב.

מה היה פעם?

הייתי נשואה. דמותי הנשואה עדיין קיימת ולכן אני כותבת אותה -

קשובה לזולת מעבר למידה נורמאלית,

נכונה לרצות,

מוותרת על עצמה,

נלחמת על עקרונות בודדים חשובים,

הולכת עם העדר אבל בצד,

מסכימה לשנות רק אם מכריחים אותה,

דואגת לבריאות כולם,

מחנכת בדרכה,

חסכנית בעיקר על עצמה,

זקוקה לשקט,

מקטינה את עצמה,

צנועה בעל כורחה,

חכמה שותקת,

צועקת רק כשקלו כל הקיצים,

מאדירה את מי שאוהבת

עוזרת לכולם במידת האפשר

מתפשרת על עצמה

בגדים זרוקים

לא מסתפרת בקביעות

לא מתפנקת

יודעת שתמיד אסתדר, "אפול על הרגלים"

אופטימית יותר מפסימית

טוב, זה מספיק, הגיע הזמן לעבור להיום, לראות מה נשאר ומה הלך -

קשובה לזולת מעבר למידה נורמאלית - פחות, אין לי סבלנות

נכונה לרצות - עם סייגים

מוותרת על עצמה - נלחמת על עצמי

נלחמת על עקרונות בודדים חשובים - אין מול מי להלחם על עקרונות

הולכת עם העדר אבל בצד - לגמרי בצד

מסכימה לשנות רק אם מכריחים אותה - אף אחד לא מכריח חוץ מהחיים, משנה לאט

דואגת לבריאות כולם - כן

מחנכת בדרכה - כן, אבל הדרך מתונה יותר

חסכנית בעיקר על עצמה - עדיין

זקוקה לשקט - כן

מקטינה את עצמה - נעלמת לגמרי, אבל לא מתוך הקטנה אלא מתוך תשוקה לשקט

צנועה בעל כורחה - מתחילה לצאת החוצה, לא יודעת איך

חכמה שותקת - חכמה מדברת קצת יותר, נזהרת, מקשיבה לעצות

צועקת רק כשקלו כל הקיצים - לפני שקלו, קצת לפני

מאדירה את מי שאוהבת - תמיד

עוזרת לכולם במידת האפשר - פחות על חשבוני, כמעט וכלום מחוץ לריבוע הביתי

מתפשרת על עצמה - פחות מקודם, נזהרת יותר מדי שלא להתפשר

בגדים זרוקים - קצת פחות, הגיע הזמן לשינוי

לא מסתפרת בקביעות - מתקמצנת... כבר אמרתי...

לא מתפנקת - אבל לומדת איך, מעט כל פעם,

יודעת שתמיד אסתדר, "אפול על הרגלים" - הלך איבוד. אני בחרדות קיומיות כלכליות.

אופטימית יותר מפסימית - גם הלך איבוד, אני בוחרת להיות אופטימית, זה לא בא בטבעי.

מה עוד?

מתחילה לצאת עם הרעיונות שלי, זקוקה לתמיכה יצירתית, מישהו שיזיז אותי מנקודה לנקודה אחרת אני שוקעת בתירוצים של חוסר יכולת או חוסר חשק או כל חוסר אחר, שקוקה עדיים להתלהבות חיצונית כי שלי הלכה איבוד.

מחפשת את נקודת הכיווץ של האושר, זו שמרגישים בלב. עוד לא חזרה, אני יתומה בלי הנקודה הזו כבר כמה שנים, אם לדייק - מאז שאחותי בגדה בי.

כועסת, לא מצליחה להשתחרר מהכעס, משפיע על החיים בנקודות לא חשובות ואני יודעת שזה לא טוב אבל לא משחררת.

מאמינה בעצמי יותר אבל זקוקה לחיזוקים

מתייאשת מהר ממה שלא זז בקצב שלי, חסרת סבלנות במידה מסויימת.

אוספת הרבה נקודות מידע עצמי ונסיון בדרך הזו, בינתיים שמה בצד.

דברים שהשתנו -

אני רגועה בזוגיות שלי, הקרקע מתייצבת, אנחנו יחד עוד לפני היחד, יודעת שהוא ואני אחד, ואני לא מסוגלת עדיין לתפוס את הידיעה הזו.

הבנים שלי גדלים, אני משחררת לאט אבל בהתמדה, לומדת להיות אמא לבנים גדולים. זה קשה.

אני קולטת את עובדת הזמן החולף, אני מפחדת שהוא הולך ואוזל ולא קורה כלום, לא קורה מה שצריך לקרות, מרגישה חובה לעשות משהו אבל נשארת משותקת מול התחושה הזו, לא עושה את מה שצריך.

מה אני רוצה שיהיה? תבנית חדשה?

קודם כל חיצוני -

אולי להחליף אופנה אישית - חשבתי שהמראה שלי משפיע על ההתנהגות שלי, ואני רוצה ללכת לכיוון העסקי האלטרנטיבי, רוצה לשנות את המקום שהייתי בו. הלבוש הגדיר אותי בזמנו כרוחנית עוד לפני שזה היה, אחר כך התחבאתי בצד כדי לא להיות מזוהה עם הרוחניים ההם, והיום אני רוצה לראות אותי יותר מחוייטת אבל עדיין ברכות, יותר מסודרת.

זה אומר לתפור לי כמה סגדים חדשים שמחכים כבר הרבה זמן (יש לי בדים מתאימים רק שלא עשיתי איתם את מה שנדרש), עליון אדום לוהט רך אבל לא גדול מדי (לזרוק את הסוודר הבורדו שהופך אותי לפילה מצוייה?) לתפור כמה חולצות בד נטולות צוארון (בחנויות יש יותר מדי כאלה עם צוארונים) בגיזרה שאני אוהבת, כאלה שבינתיים יוכלו להסתיר מעצמי את העובדה שהשמנתי קלות, ואחר כך יחמיאו יותר. מכנסיים יש, אולי אכין עוד כמה צבעוניים מבד עבה לחורף אבל לא יותר מדי. אוהבת לבן, אז בטח עוד כמה חולצות לבנות, פשוט שיהיה, ולקנות קצת חולצות טריקו עם שרוול קצר, אם אני אמצא. מה זה נותן? להתבונן בראי ולראות מישהי שחושבת על איך היא נראית ולא רק מעבירה עוד יום.

להסתפר.

נעלים? אולי איזה זוג נורמאלי לחורף חוץ מהבלאנדסטון - הגיע הזמן להיות יותר נשית ולא רק פועלת... נעלי ספורט חדשות כי הישנות מלאות זכרונות ואין בהם צורך. זה אומר הוצאה כספית אז יחכה קצת.

זכרון - משהו קורה עם הזכרון שלי, הוא מתפזר בין יותר מדי חלקים. אני רושמת את הדברים שצריכה לעשות, שרוצה לעשות, אבל לא מצליחה ליישם חלק מהם רק כי אני שוכחת. לעשות משהו בנידון.

התלהבות - חסרה לי התלהבות שממריצה אותי לזוז (אותו חור שחור שלא מתמלא עדיין). נראה לי שאני זקוקה לחיזוקים חברתיים אבל אין לי כוח לארגן אותם. מלכוד 22 קליל. העייפות של היום אומרת לי לשבת בצד ולחכות, הרצון אומר שצריך לצאת מהמלכוד, אני מחכה בלי סבלנות. רעיונות יתקבלו בברכה (עכשיו שאתה קורא את זה אולי תמצא לי מה אפשר לעשות? אני סופגת אנרגיות מהסביבה, ואם הסביבה מלאת אהבה זה מצליח למלא אותי ואז אני נותנת עוד יותר בחזרה. תמצא לי פתרון בבקשה, הישנים כבר לא עובדים (פסטיבלים וכאלה) וחדשים לא מתקיימים עדיין).

רעיונות חדשים - יוצאים ולשם שינוי מתקיימים ולא מתאיידים, אני הולכת בגלים, קצת קדימה ונחה, ושוב קצת קדימה ונחה. זה לא בדיוק מה שחשבתי, כי בדמיון ראיתי את הכל מבוצע ומשווק ואני שמחה ונינוחה, אבל כנראה שהמציאות יש לה קצב משלה, לא בדיוק כמו קצב הדמיון שלי. אני שומרת על הכיוון הנכון, אני לא מפסיקה, אבל האיטיות משגעת אותי.

אני מתחילה לטפל באנשים (נשים בעיקר), משקף לי את התזוזה הכללית שמתרחשת בחיי, סימן טוב מאד שאני מתעוררת. אני זקוקה לסימנים. בטיפול אני בטוחה בעצמי יותר מקודם, אמנם זה חדש ושלי, אבל אני כבר לא מתנצלת או מהססת, אני יודעת שאני יודעת לפחות את מה שצריך כרגע, אני מקרינה את זה בלי להצטנע ועם בטחון אישי מלווה בחיוך פנימי. זה טוב. שנים של הפסקה מתחילות להסתיים.

אוספת את הנתונים שרשמתי כאן לתמונה חדשה ונראה מה יצא -  

חיצונית אני נראית פחות טוב, צריכה להשקיע במה שעוטף אותי, הגיע הזמן לזה. הלבוש צריך לשקף לעצמי את השילוב שקיים בי - של רוח וחומר באופנים היצירתיים שבו, של גיזרה מעוצבת אבל רכה. לבוש של עוצמה שקטה.

פנימית לעצמי אני מבולבלת, שקועה בתוך הבילבול ולכן מבקשת שקט, אבל מתחילה לזהות את הכוח שיש בי, היכולת לטפל, היכולת להמציא וללכת עם ההמצאה. מחפשת דרך לעשות סדר בדברים, מנסה לסדר את הניירת על השולחן כל הזמן, מנסה להרכיב מחדש את הפאזל של העבודה עם החיים עם כל השאר, לזכור דברים, לא לוותר לעצמי. לשמור על תבנית קבועה יכול לעזור, יומן שנותן אחיזה ביום-יום, משימות לא קשות מדי.

מתחילה להיות אשת עסקים וזה באמת זמן טוב לשנות תדמית חיצונית כדי לחזק את התדמית הפנימית, מקשיבה לעולם החיצוני מתוך חשדנות אבל פחות חוסר אמון, יותר בטחון, ברור לי שלעשות עסקים פירושו להיות חזקה, ואני מתחילה לשלוף את החזקה שבי חזרה החוצה, לא הצועקת אלא היודעת ואומרת. הבדל משמעותי ביותר. להקפיד לעשות כל יום משהו שקשור לעבודה.

יחד עם זה עדיין מתבודדת בתוך הבית, מבודדת את עצמי מהעולם, זו נגיעה ישנה שתלך יחד עם השאר כשיגיע הזמן.

בורחת מהעולם הרוחני האיזוטרי למרות שמהווה חלק ממני, מחכה לרגע של השלמה עם העולם הזה ובינתיים לא נוגעת בו, רוצה ולא רוצה. אולי כן? שווה לנסות להתקדם ולהסיר את המחסום.

אני שילוב של כמה עולמות, עסקים עם רוח,ידע מרפא עם אמפטיה לאחרים,

מוכשרת בטירוף - רעיונות צצים ועולים לאחרונה,

מוקפת אהבה וחיבוק שלא נגמר, מוקפת הגנה.

לצד כל זה יש דאגה כלכלית, שומרת על ידע שהכל מסתדר ואין מה לדאוג.

בקיצור -

אני כותבת את זה בהפסקות של יום שישי

ומה שיוצא זה גיבוב ארוך מדי של דברים והפואנטה נעלמת

אז בקיצור -

אם אני מתחילה עכשיו חיים חדשים

אז אני כבר לא רוחנית טובת לב שהולכת להציל את העולם, מוכנה לתת את עצמה למען המשפחה והילדים, ששמה מסיכה על הפנים שהכל בסדר כשבעצם הכל שבור לרסיסים בפנים.

אני הופכת להיות אשת עסקים שלא מתביישת במה שהיא עושה, מטפלת באנשים בטוב לב האופייני שלי, מוותרת לפעמים על הכנסות אבל תמיד מתוך בחירה וידיעה ולא מתוך התנצלות כלשהי

הולכת להקים את הרעיון שלי לתחייה ולהרויח ממנו מליונים, כסף מוביל את הכוונה הזו אבל בעיקר הידיעה שאין לי יותר חשק לחיות בתחושת חסר ולילות טרופי שינה כי החשבון בבנק מצטמצם.

עסקים ורוח

חומר ונשמה

בורחת מהרוחניקים המצויים

אבל בתוך כל זה - מוצאת כבר לעזאזל את הלב שלי בחזרה

כי עם הלב הזה הכל יצליח בכלל בלי דיבורים.

אז הכי בקיצור שיש -

מוצאת את הלב שלי ושמה אותו בכל החיים החדשים האלה.

כל השאר זו תפאורה שרק באה לחזק את מה שאני הולכת לקראתו

לא מזניחה את התפאורה, אבל לא שוכחת מה הדלק האמיתי שלי.

רוצה שיהיה מתוקן כבר הלב הזה. זו המשאלה לשנה החדשה, ליום ההולדת, לכל השאר.