בא להגיד שהצטיירה לי תמונה חדשה בראש
והמחבוא הזה מתחיל להתרחק מהתמונה הזו
אני פחות ופחות נמצאת פה
הולכת למקומות בהם אני מזוהה בלי מסיכות
כי אין לי צורך במחבואים.
איזה יופי.
דברים מתקדמים בהתאם ללוח הזמנים שלהם
מקומות משרתים מטרות שונות
והמקום הזה חיבק אותי במשך כמה שנות כאב
עשה את העבודה היטב
ועכשיו העבודה נעשתה, אפשר להתקדם הלאה
למצוא את פעימת האושר הגדולה.
אם אני לא כאן זה כי אני חשופה במקום אחר,
אבל משאירה את המחבוא לרגעים של שקט.
ברור שאגיע לפעמים (משאירה את הדלת פתוחה לרווחה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
