כל פעם שאני כותבת כאן משהו חשוב אני רוצה שהוא יגיד לי משהו, כי הוא רואה הכי נכון והוא לא מתחנף אלי, אבל לפעמים אני לא אוהבת את התשובה ואז אני מתעצבנת קלות. זה מה שהיה אתמול, אחרי שקרא את כל הפוסט הארוך ההוא (והחזיק מעמד) אמר לי שכבר שנתיים אני כותבת את אותו הדבר. אני ישר הגבתי באלימות (יחסית) כי לפי הבנתי את דבריו - אני לא מתקדמת לשום מקום, וכל הנסיונות שלי פאתטיים, מעוררי חמלה ובעיקר - סתם מילים בלי כלום מאחורי זה. כמובן שהוא לא התכוון ככה, אבל מה זה חשוב - זה מה שהבנתי.
אז אחרי הקריזה אני מסתכלת ואומרת שאני יודעת שהוא צודק, בגלל זה אני מגיבה באלימות, כי אני רואה שכלום לא השתנה בלב שלי, אני רואה שהדברים עומדים יחסית במקום, אני רואה שההתקדמות שבחזוני עוד לא מתקיימת ואני מתוסכלת. אחד הפתרונות בשבילי הוא לכתוב את מה שאני רוצה שיהיה ואז אולי זה יקרה, וזה מה שכתבתי שם, אבל ברור שהכתיבה באה ממקום של צורך, לא ממקום של תיאור מצב.
אז עכשיו שאני רגועה יותר (נגיד ש...) אני יכולה להגיד ככה -
יש שינויים מינוריים, אני מתקדמת כל-כך לאט צריך מצלמה מיוחדת כדי לראות התקדמות.
אבל נאחז לרגע במינוריים כדי להמשיך באופטימיות, ואז מה שיוצא מתיאור חיי הנוכחי הוא זה -
יש מטופלות (יש!!!!!!!!!!!!) ואני רק שלחתי מעט חומר באינטרנט כדי להתחיל, עוד לא השקעתי את כל מה שצריך. כנראה שאני במקום שמאפשר כבר לטפל באחרים, וזה מעודד למדי.
יש רעיון מתפתח, אני רואה איך אני מליונרית ממנו, אבל זה יקח יותר זמן ממה שחשבתי. עובדת עם יועץ עסקי, מתקדמת קצת כל פעם, וברגע שזה יזוז - הכל ישתנה, אז אני בונה את עצמי לקראת הרגע.
הבריאות שלי יותר יציבה, הנה יש חמסין ואני חוצה אותו בקלילות (יחסית).
אני צריכה לעבוד
על הזכרון שלי
על ההופעה שלי
על העולם סביבי
על עוד המון דברים
אבל באופן כללי אני קצת יותר קדימה ממה שהייתי לפני שנתיים, ומאד מאחור לעומת מה שאני רוצה להיות.
חשבון הנפש לא נגמר, הקפאתי כל מיני דברים לזמן שאוכל להתמודד איתם, יום כיפור מגיע ואני עם כל מיני דברים נטולי סליחה עדיין, מאמינה שיום אחד גם זה יעבור. אני מודעת לעובדה שחוסר הסליחה מרעיל אותי מבפנים, אבל אין לי כל מסוגלות לפתור את זה כרגע. אני גם יודעת שזה המפתח להביא את האור חזרה למקום החשוך ההוא באמצע החזה, אבל כנראה לא יכולה היום. איך אמרתי אתמול - אני מפחדת להיות מאושרת. עדיין, אבל זה יגיע. אופטימיות אמרנו, לא?
אז חשיפה במקום אחר תהיה בקרוב, כשאמצא את הזמן לזה, כשאמצא את התמריץ הנכון (חשיפה תביא יותר לקוחות? מסופקתני, ולכן כנראה אני לא שם עדיין).
הבוקר זז השעון אחורה, יש יום שהתחיל מוקדם מהרגיל, איזה יופי.
היה לי קל לקום מוקדם היום, כי מוקדם הפך להיות השעה הרגילה שלי. אח, שימשיך להיות קל ככה גם אחר כך - בגשם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
