כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

פעם הייתי אופטימית

חטפתי המול מכות

התאוששתי אחרי כל מכה

עד שפעם אחת נפלתי עמוק פנימה.

הצלחתי לצאת אחרי חודשים ארוכים

אבל אף פעם לא יצאתי באמת

כי קיים פחד ליפול שוב

וחלילה לא לצאת לעולם.

אז האופטימיות רוצה להיות

אבל הפחד מחזיק אותה למטה.

עכשיו לחיות עם הפחד

ולחיות עם האופטימיות

להעצים את הכוח ולהאמין בעצמי

למרות כל התירוצים למה לא להאמין.

שתי פגישות עם שתי נשים, סתם ככה כדי להכיר ולהנות מחברויות חדשות.

רצון ראשון - שהזוגי יבוא איתי.

ידיעה ראשונית - אלו החיים שלך, הפחד שלך, ועם הפחד הזה את הולכת לפגוש שתי נשים שרוצות בחברתך. הפחד ישן, החיים חדשים, הוא לא שייך לכאן בכלל. אם את ממש רוצה את יכולה לבוא עם הפחד הזה, ואם מתחשק לך את יכולה להגיד לו להשאר בעבר ולהתפלש בו.

את הולכת לפגוש נשים חמודות, ולהנות מכל רגע.

את הולכת כמו שאת, ואת נפלאה.

זה הכל.

משמעות הטיפול שלי היא תוכנית שינוי, אני קובעת כרגע רק שלושה שלבים:

שלב ראשון - טיפול ראשון כולל אבחון ויצירת שינוי אנרגטי.

שלב שני - טיפול שני אחרי שבוע, מעקב וחיזוק השינוי במידת הצורך.

שלב שלישי - טיפול שלישי מסכם מעקב ובודקים אפשרות לחיזוקים נוספים לפי צורך המטופל, במרווחי זמן הנקבעים מטיפול לטיפול.

עד היום רוב המטופלים קיבלו את השלב הראשון וזהו,

עכשיו יוצרת המשכיות ראשונית קבועה של שלושה טיפולים, ואחר כך לפי בחירה.

מעקב נוסף יתבצע במייל דרך רישום ושליחה אלי:

- בשבוע הראשון כל יום,

- אחרי טיפול שני אני שולחת תזכורת כל שלושה ימים עם שאלות מכוונות,

- אחרי טיפול שלישי רק לפי הצורך.

נותן מסגרת טיפולית תומכת ובנוייה.

אצלי הכל היה בקצה, רוב הנשים/אנשים נמצאים באמצע כלשהו.

צריך לזכור את זה לטיפולים הבאים, לדעת להתבונן על האפורים השונים ולא על השחור והלבן.

מנקודת מבט פגועה שלי ראיתי רק את הקצוות, עכשיו שהחיים נרגעו יחסית אני יכולה להתייחס גם לגוונים אחרים.

אישה שהיתה אצלי בטיפול, נסערת ודומיננטית. ההתעללות הנפשית היא בעצם שלה ולא שלו, לא ברמה פרוורטית אבל נמצאת שם. היתה בטיפול קצר שהחזיר אותה למקום שחיפשה, אחר כך נכנסה שוב לסערות. אין לי ספק שטיפולי המשך יכולים לקחת אותה עוד צעד קדימה, לוותר לאט לאט על הסערות שפוגעות בכל אחד מבני המשפחה שלה. בקרוב נפגש סתם לקפה, אם יהיה לה צורך להמשיך אני בטוחה שהיא לא תתבייש לבקש.

הרעיון הכללי הוא שהסביבה נפגעת, מי שמגיע אלי תמיד נפגע, אבל לפעמים זה מתוך הגרעין שנמצא אצלו, ולכן השינוי קשה יותר אבל דרמטי יותר.

אתמול הגיעה מישהי לטיפול התנסות בשיטה אחרת, איפשרה לי לבחון אית איכות חדר הטיפולים.

מסקנות:

1. החדר ממש קטן, צריך למצוא סידור נוח כאשר המיטה פתוחה.

2. התאורה לא משהו, לשים אור עדין עם דימר בפינה כלשהי, שאפשר יהיה לעבוד אבל בלי לסנוור.

3. עדיף שיכנסו מבחוץ, כך המעבר לבית יהיה סגור עם מחיצה, ולא יתפוס מקום פתוח של מעבר.

4. להוציא עוד דברים מיותרים שיש בחדר, למצוא להם מקום במרחב הביתי כך שלא אזיז כל פעם מפינה לפינה (החדר ממש קטן).

5. האויר טוב, אוירה נעימה, סך הכל די בסדר אחרי השיפורים הקלים שאעשה בו.

שיפורים:

- לחבר את המנורה.

- לסדר כניסה חיצונית כמו שצריך.

- לשים חשמל חיצוני לבאים בשעות אחר הצהרים-ערב.

- לשים שלט קטן על הקיר שידעו איפה הכניסה.

- להוציא עוד דברים למחסן.

להמשיך עם האתר והפייסבוק, בקרוב לצאת כבר עם תוכנית פעולה שתביא אנשים.

אני עדיין משתהה בחוסר בטחון משום מה.

(או, כמו כל תירוץ רוחני נפוץ, זה עדיין לא הזמן הנכון).

עד היום, כמה שנים אחרי גירושים מכוערים ביותר, עדיין אנשים רבים במשפחה לא מבינים למה התגרשתי, הם חושבים שהוא ממש נחמד ואני - משהו לא בסדר איתי.

איך זה יכול להיות?

כשעזב בהפגנתיות את הבית, הלך לסיבוב משפחתי וסיפר לכולם שאני זרקתי אותו, השמיץ אותי ושיקר בגדול. אף אחד מהם לא טרח להתקשר אלי ולבדוק מה נכון ומה לא, אף אחד גם לא טרח לשאול אם אני צריכה עזרה או משהו כזה.

אותם שקרים הופצו גם בין כל החברים, וכך לא נשאר אפילו חבר אחד בקשר איתי.

נו, שאני אמשיך לסמוך על משפחה וחברים?

כן, עכשיו אני עובדת על זה, על לסמוך עליהם, ואולי אפילו לספר פעם את האמת שהם לא טורחים לברר, סתם כדי לעשות לי טוב, וכדי להביך אותם שיהיה להם קצת מהלא נעים שהיה לי לאורך שנות אכזבה.

הלכנו לפסיכולוגים.

אף אחד מהם (חוץ מהאחת המופלאה שעלתה מיד על הדברים והוא כמובן סירב ללכת אליה) לא ידע מה עומד לפניו, כולם ללא יוצא מהכלל הוקסמו מהאיש ולא הצליחו לפצח את הרעיון שהוא מניפולטיבי, שקרן ומתעלל נפשית.

השיא היה מול פסיכולוג שעובד בשיטת גשטאלט, שנתן לו להשמיץ אותי במשך שעתיים על יכולותי העלובות בסקס, ואני הייתי צריכה "להכיל אותו". לא היתה לי זכות תגובה, כדי לתת לו "לפרוק". אחרי כמה שנים כתבתי לפסיכולוג הזה שהוא שיתף פעולה עם אדם אלים, הוא כמובן ענה בחמקמקות סכרינית והתעלם מאחריות. אגב, שמו ציון בן אלי והוא גרוע!!!!!

אגב נוסף - נדמה לי שלאורך הבלוג ניתן להבחין שכישורי המיניים לא מוטלים בספק... אכן זה מקום אינטימי שטוב לכתוב בו את הכל, ממילא לא מכירים ולא קוראים. איזה כיף.

כל הדברים הפוגעים נעשו "לא לפני הילדים"... "לא מול אנשים אחרים - את לא מתביישת?"... "נדבר על זה אחר כך".... בדרך כלל היה מודיע מראש - "יש לי משהו להגיד לך" וברור שזה לא משהו טוב אבל מושך את הדיבור עד הלילה.

אחר כך מול אנשים אחרים היה משקר כך שמה שנאמר באינטימיות יצא בצורה מסולפת, אני תמיד הצטיירתי כמשוגעת קצת, עם רעיונות לא רציניים קצת, כל מיני קצתים כאלה שהפכו אותי להיפך ממה שאני.

עכשיו לכי תגני על עצמך ותגידי שהוא משקר. למי בדיוק יאמינו, למשוגעת או לבחור הנחמד שכולם אוהבים?

הנחמדות היתה תמיד כלפי חוץ, הרעל היה בבית.

לקראת סוף החיים המשותפים איתו הלכנו למסעדה מקומית.

כשפעמיים המלצרית פישלה בהזמנה בשבילי, הוא התנצל ואמר שאני טעיתי ולא ביקשתי נכון.

נדהמתי ולא הבנתי מאיפה זה הגיע, רוע טהור.

היום אני מבינה שאכן לקראת הסוף הפרוורטי מוציא את כל הרוע בלי לסנן. גם זה כתוב בספר (הטרדה נפשית).

היו המון השפלות במקום העבודה המשותף, כאשר סילף הודעות שלי וגרם לאנשים לפעול בניגוד להוראותי, ואחר כך האשים אותי שאני לא מתמצאת ולא יודעת. ממקום העבודה יש עוד המון דוגמאות שאפרט בהמשך.

כשבאו אלי חברות הוא תמיד התנהג באופן מפריע, התלונן עליהן, גרם לכך שהביקורים יהיו לא נעימים. לאורך הזמן הן הפסיקו להגיע.

כשהלכתי אליהן הוא התלונן שאני לא בבית, מזל שהתעקשתי לפחות עם חלקן להמשיך ולהפגש.

היום יש לי מעט מאד חברות מהתקופה ההיא, ועדיין קשה להפגש.

ההרגל ללכת לחברות או להזמין עדיין לקוי, אני עובדת על זה במודע.

מזמינה, שומרת על קשר, מתחילה תהליך חדש של יצירת קשרים אנושיים.

מזכירה לעצמי שאני בסדר, תמיד הייתי, וקשר אנושי בין נשים יכול להתקיים ללא הפרעה.