כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

משקמת את האהבה שבי, נושא כאוב של כמה שנים.

פעימת לב של אהבה מופיעה לעיתים יותר קרובות.

בימים האלו הזוגיות קיימת ביום-יום, עובדים יחד

המון רגעים קטנים של שגרה שנוגעים באהבה בלי מאמץ

עושר אמיתי.

הכל חדש

רשימה של כל מה שאני רוצה השנה, לפי לוח זמנים, תמונות, כל הדברים שאומרים לעשות ואני עושה רק בדמיון.

הפעם ישבתי עם הזוגי ורשמתי מה כדאי שיהיה. גיליתי שאני לא רוצה הרבה, גם הוא לא, אנחנו די מסתפקים במועט, רק שהמועט הזה נצרך באופן מיידי, ולוח הזמנים לחצי שנה הקרובה אמור להגשים לנו את הכל, מהר וטוב.

מה אני-אנחנו רוצה-רוצים לחורף הקרוב:

שהפטנט יעלה על דרך המלך לייצור והפצה כבר בחודש הקרוב

לקבל תשלום ראשוני על הפטנט הזה, גדול מספיק כדי לייצב אותנו בחיים

שהבריאות תחזור לעצמה, עם ראייה חדה, נשימה צלולה ותזונה מרגשת שתסיר 3 ק"ג לפחות ברבע הראשון של השנה.

לאתר את האדמה עליה יעמוד הבית העתידי שלנו

לחגוג את ההצלחה באילת עם הבנים כבר בפברואר

ולצאת לאירופה (פריז, ונציה) לחגוג את יום ההולדת שלו

להתחיל לספור את המטרים החיוביים בכנרת.

מה אני-אנחנו רוצה-רוצים לאביב הקרוב

האדמה שבחרנו עוברת להיות על שמנו, לאחר ששילמנו וקיבלנו בעלות עליה. מתחילים לתכנן את הבית עצמו.

הפטנט גורף רווחים ותשבוחות ברחבי העולם ,אנחנו נהנים משני הדברים גם יחד.

מתחילה לעבוד על הפטנט הבא, יש כבר ספונסר, יש גם כיוון כלכלי חדש.

אנחנו לוקחים את אמא שלי לטיול בסין, נהנים מהפריחה, הנופים המרתקים, האנשים והאוכל.

חברים מתחילים להגיע, נפגשים באופן קבוע. מתרחב מעגל האהבה סביבנו.

הבריאות ממשיכה בכיוון הנכון לבריאות שלמה, הקמטים מתרככים.

הבנים שלו ושלי מתקבלים ללימודים שהם בוחרים, מתכננים את השנה הבאה במקום חדש.

מה אני-אנחנו רוצה-רוצים לקיץ הקרוב:

מסיימת לפתח את הפטנט-רעיון השני, הכל מוכן להתחיל לבצע.

הזוגי נהנה להיות בבית ולהשקות את הגינה, יש מים בכנרת ויש מים להשקייה.

הכנסה חודשית קבועה נוחה נוצרת בעקבות הצלחת הפטנט

הבורסה מתחילה להתייצב וגם אנחנו בתוכה - נהנים מהרווחים.

תוכניות הבית עוברות את הועדות והתשלומים הנדרשים, אפשר להתחיל לבנות.

אנשים באים להתארח, הרבה אהבה ושמחה מסביב

חופשה קלה בחו"ל, אולי אפילו ארה"ב עם הבנים (יש להם ויזה. אפשר).

מה אני-אנחנו רוצה-רוצים לסתיו הקרוב

הפטנט-רעיון החדש יוצא לדרך, ההתחלה מעידה על הצלחה עתידית בארץ ובאירופה.

הבית שלנו בשלבי הקמה, מוצאים פתרונות מקוריים לעיצוב ותכנון.

רעיון חדש מתחיל להתגבש לקראת פטנט חדש שימשיך את הראשון.

כאשר הכל טוב גם הבריאות נכונה.

אנחנו מוקפים אהבה, בתוך הבית ובחוץ.

השקט הכלכלי מתקיים ויציב, יש מקום לתת לאחרים את הטוב שאנחנו יכולים לתת.

מתחילים לחשוב על האנרגיה ההיא שמצאנו, לתכנן את הוצאתה לאור, אבל זה לשנה הבאה.

הבנתי (ברמת השכל) שאני מאושרת (ברמת הרגש)

עם כל הזמניות הזו, הבריאות המוזרה המשתנה, חוסר הודאות והשפע שמגיע לאט -

אני מאושרת עם היציבות שבך, שגם ברגעים המסובכים האלו נמצאת שם,

אני מאושרת על כל רגע היום כי הרקע של הכל הוא האושר הקיומי שלנו.

אני לא מובנת, אולי אפילו לעצמי

אבל זה בסדר היום.

עכשיו שהבית ריק, הבטן מלאה מרק כתום וחם לי, זה זמן נפלא לכתוב את האהבה הגופנית שלנו.

הגוף שלו אוהב את הגוף שלי.

אנחנו הפוכים ממה שאנחנו אוהבים בשני, אבל הגוף שלנו לא חושב ככה

אז אני מאמצת את נקודות החן שלו ושמה לי כאלה עלי

הוא מאמץ את העיגולים השחורים שלי מסביב לעיניים ולא ישן כדי להראות כמוני.

שנינו מגדלים בטן קטנה בלי הסברים הגיוניים, והבטן הזו נעמדת עכשיו בינינו בחיבוק, במיטה.

שנינו צריכים סקס כל יום.

זה לא נורמאלי (ככה הוא אומר) ולכן אנחנו מתאפקים

אבל האיפוק לא מחזיק מעמד יותר מדי זמן.

אנחנו זקוקים להיות מחוברים לגמרי, ורק סקס נותן את זה.

התענוג הוא שיש בונוס אורגזמתי נפלא, כמה פעמים ברצף,

כי שנינו חווים אורגזמה אנרגטית, כזו שמאפשרת להמשיך עוד ועוד ועוד בלי לגמור.

אז זה הולך ככה -

אחרי 10 בערב, אנחנו מושכים את הזמן עד 11 כדי ללכת לישון בשעה "נורמאלית"

הוא מסתכל עלי ואומר - הולכים לישון

אני מסתכלת עליו ואומרת - בטח.

אנחנו רק שוכבים בחצי כפית והגוף מתחיל לדבר.

היד שלי הולכת למבושיו

היד שלו מלטפת לי את הגב בנקודה החמה

ואנחנו מביטים בעיניים וחוזרים על המילה לישון בכוונה רבה.

הזין שלו מדבר עם היד שלי, והיד שלי שואלת - אתה רוצה?

הזין מתלהב בנענועים נסערים ומבקש עוד,

והאיש אומר שהוא לא זה שמחליט.

היד שלו עוברת קדימה, שואלת בצמא אם יש נווה מדבר בסביבה

והכוס שלי מלאה בנווה כלשהו, מתעלמת מהעייפות שלי.

בלי להבין, כנראה מתוך שינה, אחרת אין הסברים -

אני עליו, או הוא עלי, או כל מצב מחובר אחר

והגוף שלנו עושה מה שמתחשק לו

אנחנו ממילא ישנים.

כשישנים האורגזמות הכי טובות באות

כי הגוף לא באמת רוצה לגמור, הוא רוצה רק להשתעשע

ואנחנו לא באמת רוצים לגמור אלא רק לישון

אז יש מגע שנמשך לנצח, גלים של עונג חולפים בגוף

ממש כמו בים - אחרי כל 7 גלים רגילים יש אחד חזק

ובשלב כלשהו או שנמאס או שהגוף שלו גומר לגמרי

ואז הולכים לישון.

למחרת שואלים את עצמנו למה כבר שבוע אין סקס

ומבטיחים ללכת לישון הלילה, באמת.

אחרי יום כיפור שקט במיוחד לא הייתי עייפה. זוגי חיכה לי במיטה סחוט מעייפות, הוא לא ישן טוב בזמן האחרון (בשנים האחרונות, מאז שעברנו לחיות יחד... מעניין למה. בעצם לפני אבל זה נשמע טוב). אני הגעתי עירנית לחלוטין, מלאת מרץ ועיזוז (וחשק, אבל הוא היה עייף. הזין שלו התעורר אבל הוא היה עייף אז ויתרנו). אמרתי שאני עירנית, אמר לי שתיכף זה יעבור, אמרתי שהוא סתם לוקח את העירנות שלי כדי שאני אהיה עייפה והוא יתעורר, ולמרבה הפלא -

....זה מה שקרה.

הוא התעורר לכל הלילה.

אני פשוט חכמה

הגיע הזמן שהוא ישמע מה אני אומרת ויפסיק להרדים אותי במגע המכשף שלו

כל פעם שאני איתו כל הגוף שלי נכנס לשני מצבים בו זמנית -

הרפייה מוחלטת ומיסטול

יחד עם תשוקה שמתערבבת בעייפות ולא יודעת איך להתממש(בדרך כלל מתממשת גם בלי לדעת).

אז עכשיו יש לנו משימות לעשות לפי הרשימה

אחר כך לחזור הביתה

אני הולכת לעבוד,

והוא הולך להשלים שעות שינה.

בוקר שישי מעניין במיוחד.

מיום ראשון הוא נשאר בבית עם קול שהפך להיות יותר ויותר סקסי ככל שעברו הימים. אני נוסעת לי ללמוד משהו שתוכנן מראש כבר מזמן ושולם על זה הרבה כסף (בקיצור - בלתי ניתן לשינוי אלא רק לביטול) והוא בדיוק תופס שפעת ונשאר בבית כל השבוע. אני בטוחה שזה בכוונה, כדי שפעם אחת אתמודד עם זה שאני לא יכולה להצמד לתחת של מי שאני אוהבת, שלא אוכל לדאוג ולטפל בו כל הזמן, שלא אהיה פולניה דאגנית, אלא אתמיד בתוכניות שלי ואכבה את המצפון שמנסה כל הזמן לצייץ לי.

אז אני יודעת שהוא מסתדר, אני מכינה לו אוכל שיהיה לו משהו נחמד לצהרים, אבל זה לא זה. אני יודעת שהוא בבית ואני לא, והתיסכול מתקיים בכל הרבדים השקטים של הזוגיות.

נוסיף לעובדת היותו בבית את עובדת היותי נעדרת מהבית עד הערב, ומגיעה סמרטוט מצוי, ונמצא שהשבוע הזה מוחמץ לחלוטין מבחינת זוגיות. אז אני הולכת לשבת לידו, מפסיקה לכתוב כאן, כי זה עוד בזבוז זמן שלי לבד כשהוא בחדר השני (הבטחתי לעצמי לכתוב על הזוגי שלי החולה המסכן).

אני כבר באה - וולי.

היה בטיפול, עלתה שאלה מה הייעוד שלו בחיים האלה, והתשובה הברורה בשבילו הפכה להיות ברורה מול המטפלת - שני דברים עיקריים, הראשון - לרפא. את זה אנחנו יודעים. השני - לחיות איתי...... כמה מוזר. הוא כל הזמן אומר שזה הייעוד שלו, ואני מסתכלת ומתפעלת מחד-המשמעיות של ההבנה שלו. אני נהנית מהרעיון, זה נותן לי בטחון שלא היה מעולם, שהאיש הזה הוא באמת מה שאני חושבת עליו, שאנחנו יחד וזהו, שהוא לא ילך לי. עם הזמן התחושה הולכת ומתעצמת, וזה נותן רגיעה לחרדת הנטישה הבסיסית שנולדתי לתוכה. יכול להיות שמשהו עמוק ביותר בתוכי הולך ומפנה מקום למשהו חדש? ברור שכן, אחרת מה משמעות כל החיים האלה יחד? אבל זה איטי, בעיקר כדי שלא אשתגע, כדי שאוכל להתחיל לחיות את מה שתמיד חשבתי שאחיה, בלי לפחד. זה מוזר לי, לחיות מתוך בטחון, להניח לכל רעידות האדמה להפסק.

אני כנראה לא יודעת איך להניח את כל החיזוקים והביצורים בצד, להבין שהעולם השתנה, אבל בעצם אני כן יודעת, רק מפרקת הכל לאט וביסודיות, משאירה את החששות שישמרו על שלמותי לאורך התהליך. היום אני זוכרת כל מיני דברים מיותרים אבל לא משתחררים, כל מיני רפלקסים שנראים ממש לא במקום, ויחד עם זה, מתוך ההתבוננות החדשה, אפשר להניח לתסכולים להתפוגג, זה כנראה חלק מתהליך השחרור האיטי ששומר על שפיותי.

אני רוצה להיות אחרת, אבל אני חוששת שזה באמת בלתי אפשרי להשתחרר מהכל ולהיות האחרת שאני רוצה בבת אחת, רצוי להניח לדברים לאט לאט, לתת לזכרונות להשתחרר לפי הקצב שלהם, לתת לרגשות האשמה להתפוגג אחד אחרי השני, לתת להם להשאר כמה שצריך עד שימאס לי מזה, ואני אבין שאפשר בלי.

בהתבוננות על השנים שעברתי מאז הגירושין, אני נראית יותר טוב, הצלחתי כבר לזרוק די הרבה.

כל הכבוד לי.

יש עוד מה לזרוק, ואם זו היכולת שלי, אז אני בכל זאת יותר בסדר ממה שחשבתי. לא מהירה במיוחד (למורת רוחי) אבל עם העדינות הנפשית שלי יש לשער שעדיף ככה, אחרת אהיה קיצונית לגמרי.

מה לזה ולזוגיות? הכל בעצם, כי הכל התחיל משם, כל השינוים שחוללתי בי באו מתוך צורך להחזיק את הזוגיות ההיא, ועכשיו הזוגיות הזו מרפאה אותי צעד אחרי צעד.

כמו שכתבתי קודם - כנראה שהכל נכון, גם אם אני לא מסכימה עם הכאב שקיים בתהליכים הנכונים האלו, וגם אם אני רוצה שיהיה מהר יותר.

אני ממש פילוסופית היום.

הולכת לעשות כל מיני דברים, ובעיקר - לתקן לזוגי שלי את הגב.

שלושה ימים במצפה רמון.

מקום שאין מה לעשות בו, מרכזון אחד ושתי מכולות, 5 מסעדות בערך ומלון שלא הצריך לצאת ממנו.

נסענו בהתראה של כמה ימים לפני, כי לא יכולתי יותר, הרגשתי נחנקת מהצורך לצאת לאיזה מקום של כלום. בדקתי באינטרנט והיה יקר, התקשרתי ופתאום מסתבר שיש פתרון זול להפליא, וככה יצא שתוך כמה דקות הזמנתי שלושה ימים בפונדק רמון של ישרוטל.

הם בונים שם עכשיו מפלצת עתידית, ממש על הצוק ליד המצפה. אני תוהה כמה ריבים היו על זה ולא שמעתי מהם, כי נראה לי מופרך שנותנים מקום כל-כך ציבורי למישהו עם הרבה כסף, אבל זו המציאות הנוכחית, אז בעצם אין כאן הפרכה של החיים. הכל רגיל. הם בונים שם יחידות מופרדות אחת מהשניה (כאילו יש מקום לדשא באמצע) ולכל יחידה תהיה בריכה קטנה (לפחות לפי המק"ט זה נראה ככה). הכל פרוש על השטח בצורה סולידית שצועקת מליונים, והכנרת תעביר איזה חלק ממנה למצפה רמון רק בשביל שכולנו נשלם הרבה ונהנה מהפוזה.

בשבילי פונדק רמון צנוע ונעים ביותר. היו הרבה משפחות של דתיים עם ילדים. זו פעם ראשונה שאנחנו יוצאים לחופש שיש בו משפחות צעירות, היה משעשע בשבילנו, כנראה כי אנחנו כבר אחרי זה, או כי רק הצצנו להמולה ולטרחנות שהיתה סביב הגיל הצעיר, ולא לקחנו בה חלק. המקום קטן, מציע חדר נוח ביותר, בריכה קטנה ומקורה (אפשר להתרחץ בלי להחשף לשמש!!!) צוות מחוייך במיוחד של אנשים טובים שבאו לעזור כשהיה צורך, והכי חשוב - היה יבש!!! לא הזענו.

לא היה מה לעשות שם. אז לא עשינו. היו ספרים, היה טאי-צ'י כל אחר צהרים ברוח היבשה (בלי להזיע זה עולם אחר) היה אוכל של בוקר שהספיק עד הערב כמעט, ואז מרק וקצת לחם או צ'יפס או שניהם ושבענו כל צרכנו, היתה בירה במקרר (הפועל כראוי) בחדר, וקפה מתי שמתחשק לנו.

היו תוכניות על סקס סוער בכל שעות היממה. היה סקס, היה סוער, ואחר כך נרגענו. אחר כך היה עוד, אבל לא כל שעות היממה. אפילו לנו מגיע לנוח.

לקחתי אותו לסיבוב אחד בתוך מצפה ומחוץ לזה, כדי להכיר את הסביבה. לא יצאנו מהמיזוג של הרכב, היה חם מדי, אבל גילינו איפה חוות האלפקות נמצאת, את חץ בשקט לידה, את סוכה במדבר הישנה/חדשה, את מצפה הכוכבים. ראינו המון דוסים לבושי שחור ושכבות של לבן מתחת הולכים בשמש הקופחת ומחפשים את חוות האלפקות. הם הזיעו, שתו הרבה מים, דיברו בסלולרי (להודיע אחד לשני איפה הם?) ומילאו אותנו פליאה - למה ללכת ברגל לשם בחום הזה? אחר כך ראינו רכב ליווי עם כמה חבר'ה דומים להם בפנים, שכנראה ארגנו את מסע הגיבוש הזה בכוונה כך שיהיה חם וקשה, אולי יש תגמול על הזעה בצהרי היום במצפה רמון. זה היה מוזר לראות פסגות קטנות מלאות באנשים לבושי שחור המחפשים את האלפקות. עברנו בשכונות המגורים השונות, קינחנו דרך איזור התעשיה שאותו כבר הכרנו ממפגש באדמה פעם, וחזרנו למלון רעננים תודות למיזוג ומלאי ידע איזורי. עשינו V על טיול.

נדמה לי שהופתעתי שהיה לי נוח כל-כך. לא ציפיתי ליותר מדי, אחרי הכל זה המלון הקטן של ישרוטל הענקית, אנחנו תמיד מגיעים לאילת לשבוע של חופש, רגילים לבלות אחרת, והנה מצפה הקטנה (5000 תושבים, חשבנו להתחיל לבדוק הצטרפות בשלב כלשהו של חיינו) נותנת לנו שלווה ושקט.

אתמול חזרנו הביתה. החופש נעלם מאחור.