כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

הכל התחיל בפניה לגיס שיעזור עם קשרים לאנשים עם כסף כדי לקדם את הפטנט שלי.

אחרי זמן מה הוא יצר קשר, ואני התחלתי לעבוד איתם.

הדבר הראשון שנאמר הוא שאני לא עושה עסקים עם משפחה, כדי ליצור הבנה שאני לא מעוניינת בו כשותף בעסק.

התחלנו לעבוד יחד, הנושא לא עלה יותר.

בדיעבד -

הם יצאו מנקודת הנחה שאני יודעת שהוא שותף.

הוא התחיל לסובב אותי בשקרים כדי להביא אותי למקום בו אני אבין שאין לו ברירה אלא להיות שותף, ושיקר שהוא, כמוני, לא עושה עסקים עם משפחה, זה רק הם שמכריחים אותו להצטרף.

אני חשבתי שהוא לא בתמונה, שהם הבינו את הרעיון והוא לא יהיה שותף, שהוא רק מנסה אבל אני אוכל להתמיד בעמדה שלי וזה יהיה בסדר.

התקדמנו יפה עד שהמרצע יצא מהשק - הם אמרו לי שהגיס שותף, שאני בטח מודעת לזה.

אני העמדתי תנאים (עוד לא הבנתי שהעניין סגור לגמרי), הגיס המשיך לשקר, התחיל להיות סיפור מכוער להפליא ובסופו הכל נסגר בלא כלום.

הוא אמר לי משהו אחד, אמר להם משהו אחר,

הם מחוייבים לשותפות ארוכת השנים איתו, אני לא אבוא להפריע במקום שהוא כבר נמצא בו והמליונים גם, אני עדיין קטנה בעסק.

ולכן הם מאמינים לו ואין שום אפשרות להמשיך יחד

אלא אם הגיס ואני נמצא עמדה משותפת להמשך.

הם אמרו לי שמעולם לא ראו את הגיס במצב נעלב כל-כך, בהתנהגות שכזו.

אני אמרתי להם שמעולם לא ראיתי אותו אחרת, לכן מהתחלה לא רציתי להיות שותפה שלו.

לפי עורך הדין שלקחתי הדרך ברורה, אני יכולה להתפשר איתו, אבל הוא תמיד יהיה עם שקרים מאחורי הגב שלי, ולדעתי לא כדאי לי אפילו להתחיל לחשוב על לחזור לתמונה הישנה איתם. אם היה ישר איתי מהתחלה, היה בתוך העסק, היינו מוצאים דרך להיות שותפים בלי שזה יפריע לעסק, הייתי עכשיו עם משהו שרץ קדימה בשמחה ואושר, עם רווח לכל הצדדים, אבל הוא התחיל בשקרים, המשיך בשקרים, וקינח בעלבונות של המוצא הספרדי שלו, ביחסים מעורערים משפחתיים כמו שהיו תמיד.

מה למדתי מזה? למה זה טוב שהיה?

- קודם כל שאני לא טועה, והחשדנות שלי היא לא פרנויה אלא חוש נכון.

- שהפטנט דורש שכלול ופיתוח (הגענו כמעט לפיתוח שלם) מעבר לרעיון הראשוני הבוסרי.

- ברמה השיווקית יש הרבה מה לעשות, רק התחלנו, כנ"ל ברמת התיחכום שיכולה להתפתח בנושא.

- אנשים עם כסף יכולים להיות ישרי דרך כמו אלו שדיברתי איתם. לא כולם רמאים.

- אפשר לעשות עסקים במשפחה, אבל לא עם האדם הזה.

- השותפות שלי ושל הזוגי שלי מופלאה, הוא רואה מה שאני לא יכולה לראות, משלים לי את התמונה.

- אני יודעת לענות כמו שצריך, אני עומדת על שלי, אני לא טפשה.

- הגיס שלי ניסה לעזור אבל בדרך שלו, ידע שהדרך לא מקובלת עלי, ואחרי שלא הסכמתי הוא מתנקם. מעולם לא סבלתי אותו, כאשר האמנתי לו

  נפלתי בפח, כך שמעדיפה לא להאמין לו, ועל התהייה שלי למה הייתי צריכה את זה, הזוגי ענה שבשביל להחכים בתחום אותו אני מפתחת, וכדי

  להראות לי את הדרך הנכונה.

יחד עם זה אני כועסת עליו, אני שונאת את העובדה ששוב הצליח לקלקל לי דברים בחיים, ושהוא בן-זונה מניאק.....

עכשיו נראה מה יהיה עם המשפחה, יש חתונה בעוד שבוע וניפגש. אח, יהיה סוער למדי, ללא ספק.

בקשר לפטנט,

אני פונה לאפיקי השקעה חדשים, נעזרת באנשי מקצוע אחרים.

אני מקווה למצוא את הספונסר/ספונסרית שיסכימו להפגש לכמה דקות, זה כל מה שאני צריכה.

עם המצב היום אין ספק שמה שיש לי ביד נראה כהמצאה נפלאה בדיוק לעכשיו.

הבעיה עם המליונרים האלה היא להפגש איתם.

הם מוכנים לדבר רק עם מי שהם מכירים או שהמליצו עליו בפניהם

לא נותנים צ'אנס.

זה פשוט מטופש, הם במגדל השן והעמחא נמצא למטה ומחכה להסכמה שיראו אותו, כי לחשובים האלה אין זמן לעניים.

מנומך מקומי היום אני יודעת שלעולם לא אתנהג ככה.

אף פעם אי אפשר לדעת מאיפה יגיע הדבר הנכון, ואם תהיה כזו מסננת של מעמדות, אנחנו חוזרים לימי הביניים של פעם, מתנוונים מתוך יהירות לשמה.

אבל באופטימיות זהירה אני רואה אותי במשרד שעל דלתו מתנוסס הלוגו המתאים, מנהלת את הדברים ושמחה בחלקי (כך בערך המליץ לי הזוגי שלי לעשות), בתקווה שזה יהיה פשוט כמו למצוא חניה בתל-אביב.

אתמול מצאו את החבר של הבן שלי מת. כנראה התאבד.

היום קוברים אותו. ילד חייל שסיים את חייו. כמה מיותר.

תוך כמה ימים קורים המון דברים -

זכינו ב 2079 ש"ח במפעל הפיס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

סוף סוף אני מתחילה להרגיש מה זה לזכות :-) איזה כיף!!!!!

היינו בביקורים רפואיים אצל רופאים בשבילו. המסקנה - הוא בריא.

קצת מעצבן לשמוע מסקנה כזו, אבל בחשיבה שניה - אולי זה הכיוון

לחשוב בריאות (כי הרופאים לא יודעים איך להגדיר את מה שיש לו)

לפעול לפי קו החשיבה הזה בענייני אוכל (לאכול מה שעושה כיף)

להתחיל פעילות גופנית מתי שאפשר, יותר מהליכה רגילה בזמן העבודה.

בדיקות שלי חזרו עם ממצא לא משמעותי, מחפשת משמעות אצל יודעי דבר.

בינתיים יש שיפור יחסי, אני מגלה אותו בעיקר בטאי-צ'י.

טאי-צ'י - היתה שיחה עם מישהו שאמר שהוא מצטער אבל כנראה צדקתי

אכן היתה חרושת שמועות מגעילה ביחס אלי לאורך שנתיים

אכן זה גרם לי לעיכובים וכל מיני דברים אחרים מגעילים

זה עצבן אותי ברמות שלא כדאי אפילו למדוד, הולכת לכסח אותם.

אבל אני מתאפקת שבועיים, כדי להרגע ולהיות הגיונית יחסית. נראה.

בינתיים הוסכם שאני מתקדמת בשלבים, נראה איך זה יתקיים.

שיחה מעמיקה עם הזוגי פתרה בעיה שסחבתי איתי כבר שנים

מדריכים ותקשור וקשרים ישנים שאין בהם צורך יותר.

אמר לי להגיד להם תודה ולשלוח אותם לדרכם

אמרתי להם תודה ושלחתי אותם לדרכם

לא הבנתי איך לא הבנתי את זה קודם.

עכשיו יש שניים חדשים, הרבה יותר נעים ונחמד.

האמונה מתחילה להצטבר מחדש.

הבנתי שאני הולכת נגדי בעניין הגופני. הולכת ללכת בעדי

זה רק לוקח קצת זמן, אבל ממש עוד מעט אני חוזרת לטפל בעצמי כמו שצריך.

ענייני הפטנט התקדמו קצת ונעצרו קצת, היום טלפונים להתקדם שוב.

עניני עבודה אחרים מתחילים להתפתח, כסף מתחיל לזרום פנימה.

מצאתי עו"ד שתטפל ב X ובשטויות שלו.

איך אמרה - שכרתי אותה כמגן ביני לבינו, 5 שנים אחרי הגירושין.

ממש מטופש. מי צריך את זה בכלל.

הכל בשבועיים האחרונים. ממש שינוי, אוהבת את זה, מתחילה להרגיש את החיים מחדש.

שנת 2009 החליפה את הקודמת, נותנת המון תקווה.

2009 זה 11, זה מספר שעושה לי טוב. אולי יש משהו בנומרולוגיה הזו...

הכל חדש

רשימה של כל מה שאני רוצה השנה, לפי לוח זמנים, תמונות, כל הדברים שאומרים לעשות ואני עושה רק בדמיון.

הפעם ישבתי עם הזוגי ורשמתי מה כדאי שיהיה. גיליתי שאני לא רוצה הרבה, גם הוא לא, אנחנו די מסתפקים במועט, רק שהמועט הזה נצרך באופן מיידי, ולוח הזמנים לחצי שנה הקרובה אמור להגשים לנו את הכל, מהר וטוב.

מה אני-אנחנו רוצה-רוצים לחורף הקרוב:

שהפטנט יעלה על דרך המלך לייצור והפצה כבר בחודש הקרוב

לקבל תשלום ראשוני על הפטנט הזה, גדול מספיק כדי לייצב אותנו בחיים

שהבריאות תחזור לעצמה, עם ראייה חדה, נשימה צלולה ותזונה מרגשת שתסיר 3 ק"ג לפחות ברבע הראשון של השנה.

לאתר את האדמה עליה יעמוד הבית העתידי שלנו

לחגוג את ההצלחה באילת עם הבנים כבר בפברואר

ולצאת לאירופה (פריז, ונציה) לחגוג את יום ההולדת שלו

להתחיל לספור את המטרים החיוביים בכנרת.

מה אני-אנחנו רוצה-רוצים לאביב הקרוב

האדמה שבחרנו עוברת להיות על שמנו, לאחר ששילמנו וקיבלנו בעלות עליה. מתחילים לתכנן את הבית עצמו.

הפטנט גורף רווחים ותשבוחות ברחבי העולם ,אנחנו נהנים משני הדברים גם יחד.

מתחילה לעבוד על הפטנט הבא, יש כבר ספונסר, יש גם כיוון כלכלי חדש.

אנחנו לוקחים את אמא שלי לטיול בסין, נהנים מהפריחה, הנופים המרתקים, האנשים והאוכל.

חברים מתחילים להגיע, נפגשים באופן קבוע. מתרחב מעגל האהבה סביבנו.

הבריאות ממשיכה בכיוון הנכון לבריאות שלמה, הקמטים מתרככים.

הבנים שלו ושלי מתקבלים ללימודים שהם בוחרים, מתכננים את השנה הבאה במקום חדש.

מה אני-אנחנו רוצה-רוצים לקיץ הקרוב:

מסיימת לפתח את הפטנט-רעיון השני, הכל מוכן להתחיל לבצע.

הזוגי נהנה להיות בבית ולהשקות את הגינה, יש מים בכנרת ויש מים להשקייה.

הכנסה חודשית קבועה נוחה נוצרת בעקבות הצלחת הפטנט

הבורסה מתחילה להתייצב וגם אנחנו בתוכה - נהנים מהרווחים.

תוכניות הבית עוברות את הועדות והתשלומים הנדרשים, אפשר להתחיל לבנות.

אנשים באים להתארח, הרבה אהבה ושמחה מסביב

חופשה קלה בחו"ל, אולי אפילו ארה"ב עם הבנים (יש להם ויזה. אפשר).

מה אני-אנחנו רוצה-רוצים לסתיו הקרוב

הפטנט-רעיון החדש יוצא לדרך, ההתחלה מעידה על הצלחה עתידית בארץ ובאירופה.

הבית שלנו בשלבי הקמה, מוצאים פתרונות מקוריים לעיצוב ותכנון.

רעיון חדש מתחיל להתגבש לקראת פטנט חדש שימשיך את הראשון.

כאשר הכל טוב גם הבריאות נכונה.

אנחנו מוקפים אהבה, בתוך הבית ובחוץ.

השקט הכלכלי מתקיים ויציב, יש מקום לתת לאחרים את הטוב שאנחנו יכולים לתת.

מתחילים לחשוב על האנרגיה ההיא שמצאנו, לתכנן את הוצאתה לאור, אבל זה לשנה הבאה.

כבר הרבה זמן שאני מתגעגעת למוזיקה ולא עושה כלום עם זה.

לפני שנה או יותר קנינו מערכת טובה לבית, ואני הבטחתי לעצמי שאני חוזרת לשמוע מוזיקה, כי זה עושה לי טוב, ועדיין - המערכת נמצאת בסלון, מחוברת לכל מכשיר אפשרי, אבל אני לא מפעילה כראוי. לעיתים רחוקות אני מוצאת את עצמי שמה דיסק בשבילי, אבל עוד לא כמו שאני זקוקה, ולמוזיקה אני זקוקה כדי להחלים.

לאחרונה אני שומעת במחשב את רדיו נמסטה, בדרך כלל יש שם מוזיקה שאני אוהבת לשמוע - החל ממשהו שקט ומדיטטיבי ועד למוזיקת עולם. יש קטעים שאני מכבה ומחכה שיעברו, אבל לפחות עכשיו יש לי צלילים שמקיפים אותי. זו התחלה מצויינת, נראה לי שככה עוד מעט אעשה סדר בדיסקים ששרדו את הגירושים ואחזור לפזז ברחבי הסלון הגדול של הבית הזה.

כדי להיות רצינית עוד יותר - שמתי את ה Tool-Bar של הרדיו הזה, ועכשיו בלחיצת כפתור יש לי מוזיקה.

פשוט נפלא!

ממליצה לכם להתחבר גם כן.

היום ערב החג.

הבנים בבית, יש היום יום גיוס לחג, ממש כמו שהיה כשהייתי ילדה.

אני בונה ועושה הכל לבד, אין סוכה קנויה, אין קישוטים קנויים, הכל כמו בילדות.

היום גרה במקום חדש, יוצאת לחפש אם גם כאן יש שוק של 4 המינים, לקנות משהו סמלי לחג

לבדוק אם יש מקום לאסוף כפות תמר או שנשתמש בגזם של היום ונשים עלים רגילים למעלה

ובכלל - לבדוק איך מתנהל המקום הזה בערב חג סוכות

(וגם הולכת לקנות בשר כי אתמול היה תור ארוך מדי).

חג שמח בינתיים.

התפתחות ראשונה -

חיפשתי ענפי דקל, קיויתי שמישהו שם ערימה בחוץ בשביל אחרים. כלום.

הגעתי למרכז, קניתי בשר, גיליתי איפה מוכרים 4 המינים (לא קניתי) וחזרתי הביתה.

200 מטר מהבית מישהו הוציא ענפי דקל.

משאלות פשוטות מתגשמות בלי בעיה..... לקחתי 5 והשארתי לאחרים את היתר.

תודה.

סיכום -

היה נחמד

טעים

נשאר אוכל גם להיום ואולי אפילו למחר

אחרי הארוחה ואחרי שהסבתות והסבא נסעו

ישבנו ודיברנו וצחקנו -

הבן והבת שלו

הבנים שלי

היה נעים יחד.

שלושה ימים במצפה רמון.

מקום שאין מה לעשות בו, מרכזון אחד ושתי מכולות, 5 מסעדות בערך ומלון שלא הצריך לצאת ממנו.

נסענו בהתראה של כמה ימים לפני, כי לא יכולתי יותר, הרגשתי נחנקת מהצורך לצאת לאיזה מקום של כלום. בדקתי באינטרנט והיה יקר, התקשרתי ופתאום מסתבר שיש פתרון זול להפליא, וככה יצא שתוך כמה דקות הזמנתי שלושה ימים בפונדק רמון של ישרוטל.

הם בונים שם עכשיו מפלצת עתידית, ממש על הצוק ליד המצפה. אני תוהה כמה ריבים היו על זה ולא שמעתי מהם, כי נראה לי מופרך שנותנים מקום כל-כך ציבורי למישהו עם הרבה כסף, אבל זו המציאות הנוכחית, אז בעצם אין כאן הפרכה של החיים. הכל רגיל. הם בונים שם יחידות מופרדות אחת מהשניה (כאילו יש מקום לדשא באמצע) ולכל יחידה תהיה בריכה קטנה (לפחות לפי המק"ט זה נראה ככה). הכל פרוש על השטח בצורה סולידית שצועקת מליונים, והכנרת תעביר איזה חלק ממנה למצפה רמון רק בשביל שכולנו נשלם הרבה ונהנה מהפוזה.

בשבילי פונדק רמון צנוע ונעים ביותר. היו הרבה משפחות של דתיים עם ילדים. זו פעם ראשונה שאנחנו יוצאים לחופש שיש בו משפחות צעירות, היה משעשע בשבילנו, כנראה כי אנחנו כבר אחרי זה, או כי רק הצצנו להמולה ולטרחנות שהיתה סביב הגיל הצעיר, ולא לקחנו בה חלק. המקום קטן, מציע חדר נוח ביותר, בריכה קטנה ומקורה (אפשר להתרחץ בלי להחשף לשמש!!!) צוות מחוייך במיוחד של אנשים טובים שבאו לעזור כשהיה צורך, והכי חשוב - היה יבש!!! לא הזענו.

לא היה מה לעשות שם. אז לא עשינו. היו ספרים, היה טאי-צ'י כל אחר צהרים ברוח היבשה (בלי להזיע זה עולם אחר) היה אוכל של בוקר שהספיק עד הערב כמעט, ואז מרק וקצת לחם או צ'יפס או שניהם ושבענו כל צרכנו, היתה בירה במקרר (הפועל כראוי) בחדר, וקפה מתי שמתחשק לנו.

היו תוכניות על סקס סוער בכל שעות היממה. היה סקס, היה סוער, ואחר כך נרגענו. אחר כך היה עוד, אבל לא כל שעות היממה. אפילו לנו מגיע לנוח.

לקחתי אותו לסיבוב אחד בתוך מצפה ומחוץ לזה, כדי להכיר את הסביבה. לא יצאנו מהמיזוג של הרכב, היה חם מדי, אבל גילינו איפה חוות האלפקות נמצאת, את חץ בשקט לידה, את סוכה במדבר הישנה/חדשה, את מצפה הכוכבים. ראינו המון דוסים לבושי שחור ושכבות של לבן מתחת הולכים בשמש הקופחת ומחפשים את חוות האלפקות. הם הזיעו, שתו הרבה מים, דיברו בסלולרי (להודיע אחד לשני איפה הם?) ומילאו אותנו פליאה - למה ללכת ברגל לשם בחום הזה? אחר כך ראינו רכב ליווי עם כמה חבר'ה דומים להם בפנים, שכנראה ארגנו את מסע הגיבוש הזה בכוונה כך שיהיה חם וקשה, אולי יש תגמול על הזעה בצהרי היום במצפה רמון. זה היה מוזר לראות פסגות קטנות מלאות באנשים לבושי שחור המחפשים את האלפקות. עברנו בשכונות המגורים השונות, קינחנו דרך איזור התעשיה שאותו כבר הכרנו ממפגש באדמה פעם, וחזרנו למלון רעננים תודות למיזוג ומלאי ידע איזורי. עשינו V על טיול.

נדמה לי שהופתעתי שהיה לי נוח כל-כך. לא ציפיתי ליותר מדי, אחרי הכל זה המלון הקטן של ישרוטל הענקית, אנחנו תמיד מגיעים לאילת לשבוע של חופש, רגילים לבלות אחרת, והנה מצפה הקטנה (5000 תושבים, חשבנו להתחיל לבדוק הצטרפות בשלב כלשהו של חיינו) נותנת לנו שלווה ושקט.

אתמול חזרנו הביתה. החופש נעלם מאחור.

שמתי לב שאני מחפשת חברה (לא קשה להבחין) ולפעמים הולכת למקומות שבכלל לא עונים על מה שאני מבקשת, רק מפני שהם קרובים לנושא או מבחוץ נראים מושכים. לאחרונה ניסיתי את החברה הוירטואלית, מה שאומר שהמצב ממשך הולך ומחמיר. וירטואלית? אני? הרי זה הכל מסיכות, אין פנים אמיתיים. ראיתי כאן פנים אמיתיים של שני אנשים, המסיכה צעקה מהם. כל הכתוב לא מתחבר למי שהם בפני, מי שהם מציגים, ובאמת הקשר נותק ממש אחרי הפגישה. גם עם זה שכתב הרבה ומתוך הלב, וגם עם זו שרק הגיעה ומצאה בי את המקום הנוח לחדור דרכו לתוך המערכת האנושית.

אני כנראה לא מכירה אותי טוב, אני לא רואה מי אני באמת.

נדמה לי שאני נחמדה, נדמה לי שאני טובה לאנשים, אבל אולי לאחרונה אני לא שותקת כמו קודם, אני לא מסכנה כמו קודם, אני יותר משקפת להם את מי שהם, גם במקומות היותר חלשים.

מי שבא אלי מתוך עמדה של לימוד בטח מקבל הרבה, כי אני יודעת לתת מבפנים. אבל מי שבא אלי לקשרי חברות צריך לעבור כמה מבחני אמון לפני שאני מוכנה להיות באמת נחמדה אליו, מתוך הלב.

שוב פעם אני נטפלת למקום הפגוע הזה?שוב פעם אני מאשימה את הלב שלי שהוא לא נותן לי להקרין את הנחמדות שלי לאנשים כבר מהרגע הראשון? או שאולי זה משהו אחר.

הזוגי שלי אומר שאני מפחידה אנשים.

איך זה יכול להיות? איך אני יכולה להפחיד אנשים?

גם כשאני משתדלת לשתוק מעדיפים להרחיק אותי.

לא יכול להיות שאני מקרינה עויינות, כי אין בי עויינות.

חוכמה? לא חושבת שזה משהו שמפחיד אנשים.

אז מה מפחיד בי?

אני רואה אותם די ברור, אז אולי איבדתי את הסבלנות הפנימית וזה מוקרן החוצה?

לא יודעת.

עיצה בבקשה.

גמרתי לקרוא את הספר על דגלאס אדאמס - סלומון הספק. ספק שנכתב לאחר מותו, אסופה של דברים שהיו לו על המחשב. בסוף הספר יש הספד שמתוכו הבנתי כמה חבל שלא הכרתי את האיש הזה. הוא יכול היה להיות אחד מחברי הטובים - חכם, יצירתי, משוגע, אוהב מחשבים, מבריק בחיבורים החדשים שעושה, מציאותי... ממש כמו הזוגי שלי. אז מה, יש רק בודדים כאלה בעולם? איזה מזל שיש לי את הזוגי שלי, לפחות אחד קיים בתוך הרשימה הזו.

אני רוצה להיות בחבורה של אנשים משוגעים כאלה, להנות יחד, ליצור יחד עולם שיהיה קצת יותר מעניין ממה שיש לנו עכשיו, קצת יותר מאושר, הרפתקני, כזה שיהיה לי כיף לחיות בו, שיהיו עוד אנשים לדבר איתם ולחוות את החיים איתם.

אני מחפשת קבוצה להשתייך אליה

בינתיים אלו שאני מכירה לא מרכיבים את הקבוצה הזו ואני מוצאת את עצמי הולכת ממקום למקום ומנסה להתקבל, אבל זה לא מצליח. אז מי ששמע על אנשים כמו שתיארתי קודם שיכיר לי אותם. תודה.