כשאני חושבת על השבועיים האחרונים זה עובר לי בראש כמו הפרסומת הזאת שהייתה די מזמן לבזק בערוץ 22.
זאת שמנסים לחסוך בשיחות אז מספרים הכל ממש ממש מהר.. לא משנה.
התחיל בממש רע, שוב 8:8 ששוחק את החיים, שוב לחפוף את הצעירות הממש חוצפניות ומפונקות האלה שמשום מה בטוחות שמגיע להן הכל.. וכשלא נותנים להן, הן מתחילות לבכות כמו ילדות קטנות עם קוקיות ולהאשים אותנו שאנחנו מעדיפים תאחרות עליהן. טוב אחי.
באמצע השבוע, ב-6 בבוקר הריב עם המפקד החמור ההוא, שנותן דוגמא של שמוק לחיילים שלו.
שחושב שהם הכי טובים מכולם ושהחמ"ליסטיות כל היום רק טוחנות שניצלים ולא עושות כלום ( הא. מצחיק. ).
קצת יותר מאוחר הריב בקשר.. וקצת יותר מאוחר הריב שלהם עם דניאל בקשר. אחלה יום.
ואז סופסופ חוזרים ל-12:12 הנכסף שלנו, הצעירות סופסופ מוכשרות לסמב"ציות חי"ר מין המניין.
הגיע הזמן. השקיעו בהן הרבה יותר משהיה צריך. אבל ניחא.
בדיוק באותו יום, על-האש של הפלוגה כדי לחנוך את הצעירים שלהם שהגיעו. הרס"פ שלהם עשה גם לנו קונטיינר שלם עם בשר.
ישבנו עם גיטרה, חומוס, פיתות והרבה כנפיים ונקניקיות. היה טוב.
בשישי יושבים בחדר ומתחילים למזוג כוסות. קצת לחגוג לרות וקצת בשביל המצברוח.
שנייה לא עוברת והקצינה דופקת לנו בדלת. מלחיץ משהו.
החבאנו הכל וניסינו לשחק אותה לא מבינות. היא הבינה. היא עקבה אחרינו שעה אחר כך ואנחנו לא יכולנו להפסיק לצחוק.
כל התצפיתניות קיבלו כעונש יום ביציאה וחדר הלם. אני לא קיבלתי כלום ולא הפסקתי לצחוק עליהן.
במשמרת לילה של שבת החלטתי בספונטני לקחת איזה קסדה ומשהו חם ולעשות סיור לאחת העמדות, להעביר לי וללוחמים את המשמרת.
היה מצחיק.
ואז הלכנו ולקחנו גם את חופי. היה מצחיק והמשמרת באמת עברה הרבה יותר מהר.
בראשון בערב הקצינה שתפסה אותנו בשישי הכריחה אותי ללכת ולספר למפקד שלי. " יש לך שתי אפשרויות.. או את, או אני. "
החלטתי שאני.
יום למחרת באמת הלכתי לספר לו. הוא כבר ידע. בהתחלה לא אמרתי לו לגמרי את כל האמת.
אחרי 10 דק' הלכתי וסיפרתי כי הרגשתי רע. זה עזר.
והוא חייך. הוא אמר לי שהוא יודע כמה אומץ צריך בשביל לבוא ולספר ככה.. אמרתי לו שיספר לי על זה.
הוא אמר שאני כנראה הולכת להשפט אצל המח"ז ( מפקד מחוז ).
מה שאומר כלא.
לא יכולתי להפסיק לצחוק אחרי שהוא אמר לי את זה.
אחרי הכל זאת הייתה אחת המטרות שלי לפני שהתגייסתי. כלא צבאי. צחוקים... והדפוק? על הזין.
אחר כך התברר שהמב"ס שופט אותי. אני עדיין לא יודעת מה יהיה עם זה כי כנראה ישפטו אותי ברביעי, חמישי.
יהיה מצחיק. אני צריכה שים כומתא. ואפילו להצדיע אם אני יוצאת זכאית.. מזל שאני לא אצא זכאית. 
ברביעי, סופסופ יום מנוחה לפני שיוצאים הביתה.
היה לנו בערב על האש מחלקתי כזה וקריוקי מונפץ ביותר. עם שירי חמאסטן.
ושירי ילדים גם.
שרנו הרבה, אכלנו אפילו יותר הרבה, הסרחנו מבשר מת ונהנינו מכל רגע.
בלילה עליתי עם אחד הלוחמים לגג ועישנו נרגילה. היה קר אימים. שנינו רעדנו.
ניסינו למנוע את זה ע"י חיבוקי דוב צמודים צמודים, התכרבלויות ואפילו כמה נשיקות סוערות.
בסוף נכנענו ופשוט ירדנו ונכנסנו למיטות.
בחמישי סופסופ בית. כמה שעות אחרי זה, נסענו לחופית כדי לחגוג לרות יומהולדת.
הגעתי אליה לא אחרי שבת"א דוס צולע עם חיוך ממש מלחיץ התחיל לצלוע אחריי ממש מהר. גם כן ת"א.
בערב נפגשנו כולנו פעם ראשונה על אזרחי לת"א. מצאנו את אחד הפאבים היותר מגניבים שיצא לי ליהיות בהם.
היה מצחיק.. כולנו התמסטלנו רצח. התחלנו לשיר בראבק, לרקוד על הכסאות הגבוהים ואפילו להרים כוסית עם אנשים שאנחנו לא מכירות. ( ציטוט: " אני רוצה להרים איתכם כוסית, לחיי כל הפקדות בלאי בצה"ל!! לחיים! " ) וכו'.
הברמן החליט לפנק אותנו בעוד צ'ייסר בחינם, אחרי איזה 5 שכבר דפקנו.. מה שלא עשה יותר מידי טוב ( בדיעבד ).
בדרך חזרה הביתה מנור הקיאה.. משום מה יצא שאני זאת ששומרת עליה וסוחבת אותה. אבל היתי מסטולה בעצמי.
ניסינו להגיע הביתה כששנינו מתנדנדות ונתקעות אחת בשנייה. נקרענו מצחוק. היה טוב.
כשהגעתי הביתה אמא ראתה את הנרגילה שהבאתי. היא לא אהבה את העניין ושאלה אותי בשיא הרצינות אם אני מעשנת סמים. 
אמרתי שלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
