החיים של ענבל, ולפעמים החוסר חיים שלה

בבקשה תתיחסו ותגיבו לפוסט הזה בכבוד, כי מאוד כואב לי עליה. ):

 

אתמול בבוקר קמתי וראיתי שהגרבילים שלי - ברווני -מתה. הייתי ממש עצובה.

אחרי כמה זמן לקחתי כלי חפירה כדי לחפור לה קבר. חפרתי וחפרתי ולבסוף הכנסתי את הקופסא שבתוכה היא הייתה כדי לבדוק אם זה מספיק עמוק. גיליתי שכן אז הסתכלתי עליה פעם אחרונה, אמרתי תפילה בלב ובאתי להניח אותה. פתאום היא זזה! זה היה ממש מוזר, היא לא נשמה יותר משעה ואז היא זזה לרגע ושוב קפאה במקום. אני הייתי המומה לגמרי ורצתי הבייתה. אב התקשה להאמין לי. כעבור מספר דקות שנינו הסתכלנו עליה וראינו שהיא נושמת. היא בקושי נשמה אבל היה ברור שהיא עוד לא מתה.

היה אמור להיות לי טיול של מצויינות אלפיים לנתב"ג ב-12:30. זה היה טיול חשוב אז לא רציתי להפסיד אותו. התקשרתי לאמא שבקשתי שתעשה הכל כדי להשיג וטרינר. היא נסתה הרבה ובסוף מצאה אחד אך לרוע המזל השעה הייתה אחת והוא בדיוק התכוון לסגור. הוא נפתח שוב בארבע אבל אז כבר היה מאוחר מידי. היא מתה בערך בשתיים, אבא שלי הסתכל לבדוק את מצבה כל חצי שעה. הם שמו מנורה כדי שיהיה חם יותר כי זה מה שהוטירינר יעץ בטלםון אבל המנורה לא הצילה אותה.

לבסוף, בעשר וחצי בלילה, בדיוק 12 שעות ממתי שגילי את מצבה, לאחר שכבר הייתי בטוחה שהיא מתה כי הסתכלתי עליה זמן רב, הלכתי לקבור אותה בבור שהכנתי בבוקר. זה היה ממש עצוב. אמרתי תפילה אחרונה ושאני אוהבת אותה. בתוך הקופסא שמתי לה מכתב, כדי שהיא תדע עד כמה אני אוהבת אותה. ): 

אח"כ ראיתי איך הגרביל השני, השחור, התנהר. היו לי נשימות מאוד מהירות והוא התכדר. אני כמעט בטוחה שהוא בכה על הגרבילית.