המכתבים שלא ישלחו לעולם.

ב-18 לחודש הבא אני אגיע לאוניברסיטת תל אביב ליום הראשון שלי ללימודים.

אני כותבת לכם את זה כי מדהים אותי לחשוב איך הכל התחיל מכאן בעצם.

איכשהו תמיד אהבתי לכתוב, אבל הייתי ממש איומה. אמא שלי גם כותבת, אז היא ידעה כל פעם כשהראתי לה את שיעורי הבית שלי בחיבור שמדובר במקרה אבוד. החיבורים שלי נזרקו כל פעם מחדש לפח, והיא היתה עוזרת לי וכותבת בעצמה חיבור בשבילי, כי היא אמרה שפשוט אין לי את זה, אז כבר עדיף שאני אלך לעשות משהו אחר במקום.

כל כך השתדלתי שיצאו לי חיבורים יפים, ובסופו של דבר, אחרי משבר קטן שלא היה קשור בכלל לכל מה שסיפרתי עד עכשיו, פתחתי את הבלוג הזה וכתבתי שוב.

אחרי כמה פוסטים סיפרתי לאמא שלי שהיא צריכה לקרוא שוב את הדברים שלי. היא התעצלה לקום מהמיטה ואמרה שהיא כבר יודעת שזה גרוע אז זה יכול לחכות, היא אפילו לא האמינה לי שאמרתי לה שיש לי תגובות מעודדות.

אחרי שהיא קראה את הבלוג שלי היא שינתה את דעתה ועזרה לי להגיע לרמת כתיבה הגונה :)

עוד מעט תואר בספרות! תאחלו לי בהצלחה?