| 1/2003
שונאים סיפור אהבה
חזרתי מהמשרד אתמול הביתה רק ב – 22:00, עייף עד אימה.
נכנסתי הביתה, במסדרון כבר פתחתי את העניבה וזרקתי אותה על הרצפה והשארתי שובל של בגדים בדרך למקלחת בה ניסתי לשטוף מעצמי את שארית היום שעבר.
חצי שעה אחר כך וכבר הייתי לבוש בטרנינג שוכב על הספה וקורא ספר, שותה עם עצמי קצת סאותרן קומפורט ומרגיש את ההרגשה המדהימה שאתה נקי ויודע שהיום עבר ועוד כמה דקות אתה עובר לעולם החלומות.
בחצות התעוררתי על הספה וגררתי את עצמי למיטה עמוק עמוק מתחת לפוך.
02:00 הטלפון מצלצל.
בעיניים עצומות שלחתי יד, מגשש אחרי מכשיר הטלפון מקלל בלב את אותו חבר אנונימי שהחליט שהוא צריך את עזרתי בשעה כזו ואת העובדה שהרגלתי את החברים שלי שהם יכולים להתקשר בכל שעה שרק בא להם.
מקרב את השפופרת לאוזן, ומתוך חלום...
"הלו"
"הי נועם זאת אני"
תוך עשירית השניה נעלמה לה השינה כלא היתה ומצאתי את עצמי יושב בעיניים פקוחות לגמרי, מוודה שאני לא חולם
"קרן, זו את ?" שאלתי לא ממש מאמין
מצידה השני של השפופרת בכי שנמשך כמעט דקה.
"אתה יכול לבוא לאסוף אותי ?"
"מאיפה חמודה ולאן ?"
"אני בבית של דוד, נפרדנו, חשבתי שאולי אני יכולה לישון אצלך הלילה"
הלב הפסיד כמה פעימות, המוח אמר להגיד לה שתישן ברחוב.
"אין בעיה עוד 10 דקות אני אצלך"
שתי דקות מאוחר יותר, אני כבר לבוש ודוהר בחדר המדרגות למטה, נכנס לאוטו ונוסע לכיוון צפון תל אביב.
שהגעתי לבבלי היא כבר היתה למטה ברחוב, לבושה בגינס וסוודר מחזיקה ביד תיק.
עצרתי לידה והיא נכנסה לרכב, מכניסה איתה שובל של ריח שהצליח להעלות בי זיכרונות רחוקים.
מיד אחרי שהתחלנו לנסוע היא שוב התחילה לבכות, בכי אמיתי שהגיע עמוק מבפנים. אני חושב שתמיד היתה לי חולשה לקרן כשהיא בכתה, אני גם חושב שהיא יודעת את זה, לפעמים הייתי יכול להישבע שהבכי שלה נועד רק בשבילי, הפעם נראה היה לי שהוא אמיתי.
הגענו אלי הביתה, התיישבנו בסלון, מזגתי לנו שתי כוסות של סאותרן וישבנו בשתיקה.
המחשבות בראש שלי רצו כמו מטורפות מצד לצד, מה לעזאזל היא עושה אצלי בדירה, למה הסכמתי לקחת אותה, כמה אני רוצה אותה פתאום, כמה היא יפה בעיני ואיזו טעות מפגרת אני עושה שאני מכניס את עצמי שוב לאותו הסרט.
דיברו, היא סיפרה שהם רבו, לא רצתה להגיד על מה.
אחרי עוד כמה דקות של שתיקה.
"אתה יודע שאני עדיין אוהבת אותך"
בשניה אחת הדופק שלי עלה למאתיים והגוף התחיל להזיע, לרגע חשבתי אני עומד להתעלף.
"את יודעת שזה נגמר בינינו"
בבקשה, גבר או לא גבר בחיים לא האמנתי שאני אצליח להגיד לקרן את המשפט הזה ועוד פנים אל פנים, גם שנפרדנו לא הייתי מסוגל, פשוט לא יכולתי לשבת מולה מול העיניים המדהימות האלו ולהגיד לה שאני כבר לא אוהב אותה.
"אני חושבת שאתה טועה" – נו יופי מה עוזר לי האומץ שלי
"אני חושבת שכדאי שנלך לישון, אני גמורה"
היא קמה והלכה לחדר השינה שלי, לרגע רציתי לצעוק לה שתעצור, זה החדר שלי, את כבר לא חלק מהחיים שלי, ואת לא יכולה להיכנס אליהם מתי שרק מתחשק לך....שתקתי
הלכתי אחריה
שנכנסתי לחדר היא כבר התחילה להתפשט, פשוט היה לה ברור שהיא יכולה להיכנס לי לחדר השינה שלי להוריד את הבגדים ולישון לצידי כאילו שכלום לא קרה מעולם.
התיישבתי על המיטה והסתכלתי עליה.
היא הורידה את הסוודר, ואת החולצה לאט, יודעת שאני מסתכל עליה, מודעת להשפעה הממכרת שלה עלי כאילו מנסה לבדוק מתי אני אעצור אותה
לא עצרתי – לא יכולתי
בסוף היא נשארה עירומה לגמרי, ונכנסה מתחת לשמיכה.
יצאתי בשתיקה מהחדר וחזרתי לסלון
התיישבתי על הספה מזגתי לעצמי שוב מנת אלכוהול גדולה וניסיתי לקרוא את הספר שלי, אחרי חצי שעה גיליתי שאני עדיין תקוע באותו העמוד, לרגע שקלתי לישון בסלון על הספה, וברגע שאחריו מצאתי את עצמי במיטה שלי לבוש מכף רגל ועד ראש
"חשבתי שלא תגיע"
"חשבתי לישון בסלון"
"אני שמחה שאתה ישן לידי, אני צריכה שתחבק אותי הלילה"
חיבקתי אותה וניסיתי להירדם, נלחם בעצמי לגעת בה רק בכתף ובמותניים.
היא התכרבלה לתוכי והתחילה לנשק אותי, קפאתי, וככל שקפאתי הנשיקות התגברו, על החזה על הצוואר, ספק מנשקת ספק נושכת, יד חדרה לי מתחת לחולצה מעבירה בי צמרמורת בכל התאים של גופי.
ואז, כמו סכר שנפרץ לא יכולתי לעמוד בזה יותר, נישקתי אותה כמו שלא נישקתי אותה מעולם, נגעתי בה כמו שלא הרגשתי מעולם, ידיים נשלחות לכל חלקי הגוף, בגדים מתעופפים באוויר.
"אני רוצה שתשכב איתי"
שכבתי איתה.
שכבתי איתה כאילו אין מחר, כמו זו הפעם הראשונה והאחרונה.
חדרתי לתוכה באהבה, בשנאה ובכעס שלא הרגשתי כבר שנים, זו היתה מלחמה, היא נושכת ואני מחזיר, מושכים שערות מכאיבים, בודקים מתי השני יכנע, מלחמה של תשוקה של אהבה מוציאים מאיתנו את כל הרגשות שעצרנו בתוכנו, מלחמה לחיים ולמוות, המפסיד יפסיד את כל הקופה.
בסוף נרדמנו.
הבוקר התעוררתי והיא ישנה לצידי
מדהימה, יפה כמו מלאך, תמיד אהבתי להסתכל עליה ישנה, תמיד הרגשתי בטוח הרגשתי שהיא שלי, הפעם ההרגשה היתה שונה.
אחרי שהתלבשתי היא פתחה עיניים מדהימות לרווחה
"תשאיר לי מפתח על השולחן בסלון, ובבקשה אל תספר לאבא שלי"
לרגע שוב שנאתי אותה.
השאתי לה את המפתח ויצאתי.
| |
| כינוי:
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
