במקום ללכת לישון, ג'ואן בילתה שעתיים בקריאת הספר האהוב עליה אותו התחילה לקרוא שוב בפעם ה58 לפני שבוע.

היא בכתה לאורך כל 30 העמודים האחרונים.

יש משהו מספק בלקרוא ספר שכבר קראת, או לראות סרט שכבר ראית, כשאת יודעת מה יקרה, ואת יודעת באילו חלקים תבכי [אם יהיה לך מצב רוח מתאים לכך], ואת יודעת שתמשיכי לבכות עד הסוף ואת אפילו לא יודעת אם זה בגלל שהספר מרגש באמת, אולי הוא לא אמור לרגש אבל את בוחרת להסתכל על זה ככה.

לא, הספר באמת מרגש.

אחר כך, ג'ו הלכה לאמבטיה הסתכלה על עצמה במראה, ריחמה על עצמה קצת כל כמה שהיא פאטתית, שטפה את פניה במים קרים והלכה לישון.

היא שוב לא נרדמה הרבה זמן.

האם זה סוג של התעללות עצמית, הדברים הקטנים האלה שאנחנו עושים לעצמנו למרות שאנחנו יודעים מה התוצאות יהיו?

ג'ואן ידעה שאם היא לא תישן מספיק יכאב לה הראש יום למחרת, בכל זאת היא נשארה לקרוא את הספר עד 3 לפנות בוקר, כאילו משהו הכריח אותה לעשות את זה, היא שנאה את עצמה על כך.

איך יש לאנשים מסויימים יכולת לעשות בדיוק מה שהם קבעו לעצמם, איך הם עושים בדיוק מה שהם רוצים ומתנגדים ל'משהו' שמכריח אותם לעשות אחרת?

אל תיתן לפחד מכישלון להרתיע אותך. למה היא לא מסוגלת ליישם אמרות שנאמרו ע"י אנשים משכילים, שבטח עשו משהו עם חייהם, ולא רבצו מול הטלוויזיה או המחשב כל היום?

היא לא הייתה מתחילה לעשות דברים מפחד שהיא לא תצליח או לא תספיק, אז למה להתחיל בכלל?

ואז היא שנאה את עצמה על כך.

היא תמיד השאירה הכל לדקה האחרונה, כי היא לא הייתה מסוגלת להתחיל לפני כן, והיא עשתה דברים רק כשהיא ידעה שנשאר מעט זמן והיא תעשה רק מה שהיא תספיק ולא מעבר.

אולי היא סתם עצלנית?

ולמה היא חושבת את כל המחשבות האלה במקום להירדם עכשיו, הרי היא יודעת שמחר יכאב לה הראש. היה לה חשק מטורף לקום ולהטיח משהו בקיר. רצוי בובת פרווה.

אבל עד שהיא סיימה לנהל דיונים במחשבותיה, מהם היתרונות בלהטיח בובת פרווה בקיר ומה החסרונות בעשיית מעשה זה, היא נרדמה.

(11/4/2007 22:04)

מחר פרק שני, אל תשכחו לחזור!!!