באופן מוזר עד כדי גיחוך דיוויד לא בא לבית הספר יום למחרת. ג'ואן בילתה את שיעורי הפיזיקה והמתמטיקה לבד, כי לאו ישב עם דייב מהכיתה.

אחרי שיעור ספורט, כשהיא לבשה בתא השרותים [היא לא תעז להתלבש בחדר הלבשה מול רבקה ובת'. היא תרגיש שמנה ומכוערת. כמובן] את הבגדים השחורים הגדולים והמדכאים, במקום חולצות צמודות ומכנסיים שהם בוטלישס היא שמעה את בת' ורבקה מדברות. הן דיברו חזק יותר משאר הבנות. בכוונה? היא הסתבכה ב"טעות" עם הסוגר של החזיה.

"הוא לגמרי לא בעניין, כאילו לא משדר על אותו גל ולא קולט את האותות!" רבקה השתמשה בשפה המיוחדת שמשתמשות בה בנות כמוה  כשהן מדברות על בנים. היא נשמעה מתוסכלת, ג'ו הרגישה אשמה בגלל רגש השמחה שהציף אותה.

"הוא לגמרי לא בעניין, והוא אמר שהוא צריך לעשות עבודה על התפלגות התא והוא לא יכול לצאת איתי שבוע הבא! אמרתי לו לסיים את העבודה השבוע אבל הוא אמר שהוא עסוק!"

הא? הוא לא סיים את העבודה אתמול? ג'ו חייבת לדבר עם דיוויד! מה קורה לו? מילא הוא לא רוצה את רבקה ומתנער ממנה [יש!] אבל הוא מתנער מג'ו בדיוק באותו אופן!

"הגעתם לתא הקולי של דיוויד..." היא חייבת לראות אותו! חייבת! כדי להגיד לו להחליף את התא הקולי הזה.

כמו בכל שיעור היסטוריה הפליגו מחשבותיה של ג'ו למחוזות רחוקים. הפעם היא חשבה על דיוויד כמובן.מייק לא ידע כלום, היא שאלה אותו בהפסקה. הוא למד שכבה מעליהם. לאו אמר שאין לו מושג.

"אתה בטוח שאין לך מושג?" שרבטה על דף וזרקה לכיוונו של לאו. לאו החזיר את הפתק מייד "אם היה לי הייתי אומר. ואת יודעת את זה!" הוא צייר ילדונת תלויה. היא ידעה שלאו שונא כשחושבים שהוא משקר. הוא לא שיקר.

למי אכפת מהיסטוריה כללית כשדיוויד יכול להיות היסטוריה! אולי קרה לו משהו? מחשבות מזוויעות על תאונות דרכים קטלניות ,נפילות במדרגות, ודקירות סכינים עלו במוחה של ג'ו וגרמו לה פחד לא ריאלי.בסוף יום הלימודים נפרדה ג'ו מלאו כרגיל, והלכה לכיוון אחר מעט.

היא דפקה על הדלת של דיוויד.

אף אחד לא ענה. היא דפקה שוב. היא צלצלה.

דיוויד פתח את הדלת. הוא לבש בוקסר.ונראה כאילו רק עכשיו התעורר.

"היי אממ הכל בסדר?" שאלה בחחש

"כן, אני פשוט קצת חולה, יש לי עבודה בביולוגיה" הא?

"וגם חום." הא. הוא נראה די בריא.

"מה נסגר עם התא הקולי?"

"הא" הוא צחקק "סתם"

מה הולך כאן? ג'ו התחילה לדאוג [יותר מקודם]. האם דיוויד שוכב עם זונות? לא. אמא שלו בבית.

"איפה ההורים שלך?"

"הם נסעו אתמול, לשבוע."

"למה לא אמרת?" בדרך כלל היו כל החבורה, באים ומבלים אצל דיוויד ערבים מהנים עם פיצה, סרט גרוע והרבה קולה.

"כי היו לי תוכניות." הוא אמר בטון סופי.

"לחלות?"

"ג'ואנה, זה לא זמן טוב אולי כדאי שתלכי. אני רוצה לקחת כדור ולחזור לישון. ביי" והוא פשוט סגר את הדלת, לפני שהיא הספיקה להגיד אפילו ביי. והיא רצתה להגיד הרבה יותר.

ג'ו הלכה הביתה כמוכת הלם, ורק כשנעלה את עצמה בחדר הרשתה לעצמה לבכות.

"כמה שאת עלובה, ג'ואנה." אמרה למראה.

אילוסטרציה.

ג'ו הסתכלה במקרה גדולה בחדרה, אבל היא נראית די דומה.

(15/4/2007 20:50)