באופן מוזר עד כדי גיחוך דיוויד לא בא לבית הספר יום למחרת. ג'ואן בילתה את שיעורי הפיזיקה והמתמטיקה לבד, כי לאו ישב עם דייב מהכיתה.

אחרי שיעור ספורט, כשהיא לבשה בתא השרותים [היא לא תעז להתלבש בחדר הלבשה מול רבקה ובת'. היא תרגיש שמנה ומכוערת. כמובן] את הבגדים השחורים הגדולים והמדכאים, במקום חולצות צמודות ומכנסיים שהם בוטלישס היא שמעה את בת' ורבקה מדברות. הן דיברו חזק יותר משאר הבנות. בכוונה? היא הסתבכה ב"טעות" עם הסוגר של החזיה.

"הוא לגמרי לא בעניין, כאילו לא משדר על אותו גל ולא קולט את האותות!" רבקה השתמשה בשפה המיוחדת שמשתמשות בה בנות כמוה  כשהן מדברות על בנים. היא נשמעה מתוסכלת, ג'ו הרגישה אשמה בגלל רגש השמחה שהציף אותה.

"הוא לגמרי לא בעניין, והוא אמר שהוא צריך לעשות עבודה על התפלגות התא והוא לא יכול לצאת איתי שבוע הבא! אמרתי לו לסיים את העבודה השבוע אבל הוא אמר שהוא עסוק!"

הא? הוא לא סיים את העבודה אתמול? ג'ו חייבת לדבר עם דיוויד! מה קורה לו? מילא הוא לא רוצה את רבקה ומתנער ממנה [יש!] אבל הוא מתנער מג'ו בדיוק באותו אופן!

"הגעתם לתא הקולי של דיוויד..." היא חייבת לראות אותו! חייבת! כדי להגיד לו להחליף את התא הקולי הזה.

כמו בכל שיעור היסטוריה הפליגו מחשבותיה של ג'ו למחוזות רחוקים. הפעם היא חשבה על דיוויד כמובן.מייק לא ידע כלום, היא שאלה אותו בהפסקה. הוא למד שכבה מעליהם. לאו אמר שאין לו מושג.

"אתה בטוח שאין לך מושג?" שרבטה על דף וזרקה לכיוונו של לאו. לאו החזיר את הפתק מייד "אם היה לי הייתי אומר. ואת יודעת את זה!" הוא צייר ילדונת תלויה. היא ידעה שלאו שונא כשחושבים שהוא משקר. הוא לא שיקר.

למי אכפת מהיסטוריה כללית כשדיוויד יכול להיות היסטוריה! אולי קרה לו משהו? מחשבות מזוויעות על תאונות דרכים קטלניות ,נפילות במדרגות, ודקירות סכינים עלו במוחה של ג'ו וגרמו לה פחד לא ריאלי.בסוף יום הלימודים נפרדה ג'ו מלאו כרגיל, והלכה לכיוון אחר מעט.

היא דפקה על הדלת של דיוויד.

אף אחד לא ענה. היא דפקה שוב. היא צלצלה.

דיוויד פתח את הדלת. הוא לבש בוקסר.ונראה כאילו רק עכשיו התעורר.

"היי אממ הכל בסדר?" שאלה בחחש

"כן, אני פשוט קצת חולה, יש לי עבודה בביולוגיה" הא?

"וגם חום." הא. הוא נראה די בריא.

"מה נסגר עם התא הקולי?"

"הא" הוא צחקק "סתם"

מה הולך כאן? ג'ו התחילה לדאוג [יותר מקודם]. האם דיוויד שוכב עם זונות? לא. אמא שלו בבית.

"איפה ההורים שלך?"

"הם נסעו אתמול, לשבוע."

"למה לא אמרת?" בדרך כלל היו כל החבורה, באים ומבלים אצל דיוויד ערבים מהנים עם פיצה, סרט גרוע והרבה קולה.

"כי היו לי תוכניות." הוא אמר בטון סופי.

"לחלות?"

"ג'ואנה, זה לא זמן טוב אולי כדאי שתלכי. אני רוצה לקחת כדור ולחזור לישון. ביי" והוא פשוט סגר את הדלת, לפני שהיא הספיקה להגיד אפילו ביי. והיא רצתה להגיד הרבה יותר.

ג'ו הלכה הביתה כמוכת הלם, ורק כשנעלה את עצמה בחדר הרשתה לעצמה לבכות.

"כמה שאת עלובה, ג'ואנה." אמרה למראה.

אילוסטרציה.

ג'ו הסתכלה במקרה גדולה בחדרה, אבל היא נראית די דומה.

(15/4/2007 20:50)

לקח לג'ו כמה זמן בבוקר להיזכר למה היא אומללה. הא, כן.רבקה מתחילה עם דיוויד. והיא כנראה הרסה. לא, היא לא הרסה כלום, אם היא הייתה הורסת זה היה נחמד [את רעה! לא מגיע לך ידיד כמו דיוויד!], שום דבר לא יעצור את רבקה. היא שמחה שהיא אמרה לרבקה רק "יש רק אחד שגם אני רוצה להפיל"

ולא, "הי תראי יש אחד שהייתי רוצה להפיל, אבל אני כבר לא אצליח בתור הזה.". כלומר,את לא תהיי עם דיוויד. לפחות לא בחיים האלה. זה היה מרושע מידי ודייויד לא היה מדבר איתה. לא היה...?

"אממ שלום, דיוויד נמצא?"

"כן, רק רגע ג'ואנה" אמא של דיוויד הניחה את הטלפון בנקישה, דיוויד כנראה תקוע בחדר שלו משחק במשחק של מלחמת כוכבים. בנים. ג'ו שמעה דיבורים, היא לא זיהתה את הקולות.

"דיוויד בדיוק יוצא לסיפרייה להכין את העבודה בביולוגיה על התפלגות התא, הוא אמר שהוא יתקשר כשהוא יחזור."

"הא, תודה.. אממ אהה להתראות". היא רצתה להגיד "תודה, גברת אמא של דיוויד" אבל זה נראה לה טיפשי, היא חשבה להגיד גברת אדיסון, היא פשוט אף פעם לא נתקלה במצב כזה, דיוויד תמיד לקח את הטלפון. חבל שהיא לא לומדת ביולוגיה, היא יכולה להצטרף לדיוויד עם התאים המתפלגים שלו ולברר אם הכל בסדר בניהם. אולי אין לו עבודה והוא יוצא לפגישה לוהטת עם רבקה?! לא, לא באמצע הבוקר. רגע, הסיפרייה לא סגורה היום?

והאם דיוויד מודע לעובדה שהיא יכולה להתקשר לסלולרי שלו? הוא לא יתנער ממנה בקלות.

שלושה צלצולים."הגעתם לתא הקולי של דיוויד, הפתיח לא מלהיב אבל אתם יכולים להשאיר הודעה מלהיבה".

"דיוויד?" ביפפפפפפ

"דיוויד... זה לא מצחיק. חה חה. צחקתי! אוקיי. הלו?" זה באמת התא הקולי החדש של דיוויד? אלוהים אדירים כולם משתגעים.

ג'ו חשבה שהיא באמת צריכה להפסיק להשתמש בביטויים שכוללים את אלוהים בתוכם, זה נורא לא מתאים לאתאיסטית כמוה.

היא העבירה את היום בשרטוט גרפים בפיזיקה וקצת הסתברות. מה הסיכוי שדיוויד עדיין מדבר איתה? היא השתוקקה שיתנו לה כלים בשיעור מתמטיקה שיעזרו לה להתמודד עם מצבים כאלה בחיים.

לאחר מכן הלכה לטייל עם מייק, הם התמזמזו הרבה בפינה נחמדה בפארק.

"ג'וג'ו"

"הא?"

"תתחתני איתי?"

"עכשיו זה לא זמן טוב..."

"למה לא?" שאל מופתע.הוא היה רגיל לשמוע I DO בתשובה, ולנשק אותה. "את עדיין אוהבת אותי. נכון?" הוא צוחק או שהוא רציני? בכל מקרה.

"ברור שכן טיפשון! זה דיוויד. אני חושבת שרבקה מתחילה איתו!" הפחד ניכר על פניה.

"לא שוב."

"מה?"

"את כל הזמן עושה את זה, את חייבת לשלוט בכל פרט בחיים שלהם, כל פעם שמשהו טוב קורה ואת חושבת, כן חושבת- כי זה לא, מאיים על הקשר שלך איתם את מתחילה לדאוג. ולא מתייחסת אלי מספיק. ולא רוצה להתחתן איתי. אני רוצה תשומת לב. למשל עכשיו יהיה זמן טוב לנשיקה!"

ג'ו ישבה [על מייק כמובן] נדהמת במשך הנאום הקצר שלו, אלוהים אדירים [לא שוב!!!] אם אנשים אחרים רואים בה דברים שהיא לא רוצה שיראו, האם הם רואים גם את כל שאר הפגמים? 

"אני רעה מייקי, אני ילדה רעה. אתה באמת אוהב אותי?" היא עמדה לבכות. למה שלא תבכה? ידיד שלה לא מדבר איתה וחבר שלה רואה את כל הרוע שבה. והיא חולת שליטה.

"ג'ו, הם חברים שלך בדיוק כמו שהם חברים שלי, וכמו שהם ימשיכו להיות חברים שלי כיהיו להם חברות הם יהיו גם חברים שלך."

הוא כל כך טוב, הוא רואה בה הכל. את כל המחשבות האמיתיות מאחורי המילים שלא קשורות אליהן בכלל. והרגשות. האם הוא רואה שהיא רוצה אותו, ורוצה אותו עכשיו?

"כן. עכשיו בהחלט זמן טוב לנשיקה."

(14/4/2007 22:34)