לפני כשנה, הייתי בטיול-ניווט-אירוע חברתי הנ"ל, והיה לי מצוין. המון השתנה מאז אך כבר אז החלה מסורת האבידות שלי כשאבד לי אולר יקר ללב ופלאפון עם מספרים חשובים. אתמול הייתי בבני אגור ואיבדתי סנדל שורש. כזה אחד רגיל, כוחל, מאוד משופשף. אבל הוא, יותר מכל דבר סימל את התקופה שלי בחו"ל. לא איבדתי אותו בביצות ובשטפונות של וייטנאם, בג'ונגלים ובעתיקות של קמבודיה, באיים ובבנגקוק בתאילנד, בהרי ההימליה או בראפטינג בנפאל בסטלה על החוף או במדבריות הודו. דווקא אחרי שאני חוזר לארץ, בכרמל.
מעבר לסנדל שהזכיר נשכחות היה אולי אחד הטיולים היותר טובים שהיו לי בסיירות בשנתיים האחרונות. אני יודע שאני אומר את זה על המון טיולים, אבל הרגשתי שבטיול הזה, היה הכל, וגם קצת הווי חברתי עם אנשים אחרים מה שאין ברב הטיולים ודווקא מאוד התאים לי. אפילו אם זה התבטא בכמה נגיעות על גיטרה,ק טעי באס על אקוסטית ומלודיקה. זה היה מצויין.
ועכשיו לקטעים היותר משעשעים.
מסתבר שלהשפריץ מים, ממגדל גבוהה, בלי לדעת שיש מתחת מישהו יכול להיות מצחיק מאוד, במיוחד שפתאום נשמעת צרחה.
מתכון מס' אחד לשפשפות- מי ים.
מתכון מס' אחד לרגליים שנראות כאילו עשו עליהם גילוח אבל שכחו להוריד שערות- סירה קוצנית, מטובלת בגדרות טייל.
מתכון מס' להכנה למתכונת ב"ארץ ישראל"- לקרוא את "מדריך ישראל" בטיול סיירות שלפני.
מתכון מס' לאוכל טוב- לאכול בידיים, גם אם זה ספגטי רירי ברוטב עגבניות.
אגב, הפוסט הקודם שוחרר פעמיים בלי סיבה נראית לעין, אך זה מה שיצא. לא נורא.
עוד שבוע מיונים למד"צים של הסיירות, ולא פחות חשוב- הדרבי, אז אכן, יאללה הפועל. מ-ל-ח-מ-ה.
לילה טוב, ומקווה להתראות איתכם שוב, בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
