וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים:

אהבה נכזבת: אין דלק טוב ממנה להזין את להבת הייאוש.

אם זו אהבה

אז למה היא לא טובה

גם כשהיא קרובה

אין רגע שקט, אין שלווה

אהבה הורגת, אהבה רעה

כל יום, כל שעה.

מעגל קסמים סוגר עלי

אין מוצא

לא יודעת אם אני רוצה

או לא רוצה

לא מוצאת בי כוח

לוותר ולעזוב אותך

אין לי מנוחה.

למה כשאתה אוהב

אתה כמו אויב

בדמי אתה סובב

ואת עורקיי שורף

אהבה נואשת

אהבה רעה ומכאיבה

אין לי שום תקווה.

("אם זו אהבה", אהוד מנור. לחן: אבנר קנר)

הנשימה מתקצרת, הכעס גואה, האוזניים מאדימות בקצותיהן. אני מרגיש את הרִיק מזדחל במעלה הגרון. העפעפיים יוצרים מין הבעה מרירה, ושיניים נושכות את השפה התחתונה. לא להיות חסר אונים.

   מה, שוב..?

   -אכן, שוב.

ערימות על־גבי ערימות של תוכניות שנרקמו לתפארת, מסודרות לפי כרונוס ולוגוס, מאבדות כהרף עין את שיווי משקלן וצונחות ארצה בראשי, ברעש שלאוזניי נשמע כקול עצמות יבשות נסדקות. רק רגע קט לגלגל על הלשון את טעם הבגידה, ונראה שאני שוב בדרך שסופה מטה.

אובדנות, ידידה ותיקה ומרה – נדמה היה שאזכה לעוד ימים של חסד עד שאשוב לארח אותך בליבי. כטפיל את מקוננת בלב החלש, מכרסמת אט־אט בלב שמשקיע את כל מרצו כדי להשאיר את הגוף הזה בחיים, ואת – – את מנצלת כל רגע של חוסר־אונים כדי להביא לקיצו, מביטה בו מגבוה, כהביטך על בדל סיגריה לוחש שנדון לכיביון. דמעות נקוות בזווית עיניי. המטאפוריות, כמובן; באלו האמיתיות כבר מזמן אזלה הלחלוחית. ואני נשען על הקיר, לבד, מרגיש נרפה ומוכה וחלש.

כל שחשבתי, שתכננתי, שחלמתי – לפתע מאבד את טעמו: לימודים? עבודה? הכל סר־טעם, תפל, אשלייתי. מילים, רק מילים ריקות. אין ספק, הרגש הוא שממלא הכל; אבל מה לעשות כשהרגש עצמו הוא שבוגד בך? למי תפנה? לבדד אשכון, בודד בתוך עצמי. מי אני בכלל. והרגשות המציפים אותי הם כמעיין המתגבר, מקור לא־אכזב לתחושה חריפה של אין־אונים שאחריה בא הייאוש. והוא כנהר גואה, שוצף וקוצף עליי, מעוור אותי, מכסה עליי. אינו יודע מנוחה.

אכזבה פוצעת שגוררת כאב. נרפות שגוררת ייאוש. חרון מכלה, שבאין מוצא מופנה כלפי עצמי.

בראשי אני לא חדל לשמוע את מזי כהן, שואלת בקולה הצרוד: "אם זו אהבה אז למה היא לא טובה?" מדי פעם מתגנבת גם יהודית רביץ, המטיחה בתסכול: "למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר?!" [הופתעתי לגלות ששני השירים נמצאים יחד באוסף שנקרא 'אהבה דואבת', כמה הולם.]

וגם אני תוהה.

אולי דווקא הולם כאן איזה אסף אמדורסקי, "אתה צריך אהבה חדשה".

ואולי – אני מעז – אולי דווקא טוב לבד.

הכל בגלל דרדק קטן, הכל בגלל דרדק.

[עריכה]:

אני צריך לחזור לעצמי. לאסוף את השברים.

אולי.