לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים:


כינוי: 

בן: 41





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: -. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סיכום ביניים, והלאה


הגיעה העת לרענן. החלטתי לשנות את הצבע. ללא ספק, הלבן היום לבן מאוד; לבן מדי.

ועל הדרך, נשנה גם את תמונת הפתיחה ואת הסלוגן שמעליה.

תהִלים ח

בחרתי בזמנו לעצב את פרק ח' של תהילים ולהציב אותו כאן לזכר אינספור רגעים של התעלות מתוך בדידות, לרוב בלילה כהה זרוע־כוכבים, כאשר נשׂאתי מבטי מעלה מתוך אותו עצב מתוק, ומלמלתי לעצמי בפליאה ובאי־אמון כמעט את אותן המילים הנפלאות מתהילים:

 

...כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה: מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו:

 

אבל היום מלווים אותי עוד הרבה ציטוטים אחרים.

יותר מדי מילים.

תחת זאת אני בוחר לשים תמונה מקסימה, ללא מילים, של אמריקאי בשם אדווין צ'רץ'. התמונה נקראת "לב האנדים", וכשראיתי אותה לפני שלוש שנים וחצי במטרופוליטן במסגרת סיור (מרתק!) על אומנות אמריקאית שלקחתי שם, עמדתי מולה והבטתי בה דקות ארוכות נפעם.

מדובר בתמונה די גדולה (168x302.9 ס"מ), ממוסגרת זהב. עוד לפני שחזרתי מניו־יורק (ובאמתחתי בין היתר חולצה משעשעת עם ההדפס שובה־הלב "I love ניו־יאָרק" - שקיבלתי במתנה מעוד יהודיה דוברת יידיש, ברוקלינאית יקרה שמשמשת בין השאר גם כדודה־רבא שלי) דאגתי להזמין את רפרודוקציה של התמונה באינטרנט, בכמה עשרות דולרים (שגם קיבלתי במתנה... אין, משפחה זה דבר יקר, תרתי־משמע). למרבה הצער גיליתי שבחדר שלי אין בכלל מקום לתלות תמונה גדולה כזו, ועל כן היא שוכבת להּ מאז אצלי, מגולגלת בקרטון, עזובה ומיותמת.

אז הנה, נעשה לה קצת כבוד.

(מפאת גודלהּ אי־אפשר לראות אותהּ כאן במלוא תפארתהּ, אז הנה קישור להתבוננות מעמיקה)

 

הסיסמה שנעצתי בראש הבלוג - La Trahison de l'espérance - היא פראפראזה על יצירתו של רנה מאגריט, La Trahison des Images.


 

René Magritte - La Trahison des Images, 1929


כשרשמתי אותה אי־שם בחודש מרץ, חשתי שבדומה למאגריט שהטיח בפרצופנו הצהרה על בגידת הוויזואלי, הטריז בקשר מסמן-מסומן - כך אני בייאושי, מציב לנגד עיני אידיאל של תקווה - ומתבדה. ועל כן La Trahison de l'espérance, בגידת התקווה. מובן שגם היה כאן קשר אירוני לכותרת שנכתבה בהשראת ר' נחמן, אבל לא בכדי את הכותרת בחרתי להשאיר על כנהּ.

(אגב, בצרפתית יש שתי מילים שמיתרגמות ל"תקווה" - esperance ו־espoir. אז באותה הזדמנות למדתי על ההבדל המרתק ביניהן: בעוד השניה מתייחסת לתקווה גשמית יותר, שאיפה קונקרטית למימוש או הגשמה של רצון - התקווה שמובעת בראשונה היא תקווה מטאפיזית, חובקת, כוללת. העושר הרעיוני שקיים בשפות שונות הוא פשוט בלתי־נדלה.)

אחשוב על סלוגן חדש שילווה אותי.

 

בכינוי אני לא נוגע - אין סיבה... בין כה וכה נראה לי שהכוונה שלו מובנת רק ליודעי ח"ן.

 

אחד הדברים המרכזיים הוא ודאי שינוי תפישׂתי מסוים שאני צריך לעשות בנוגע לבלוג, כדי להמשיך לקיים אותו. עם זאת בעצם אי־אפשר להסביר על זה, וזה גם לא לגמרי מובן לי־עצמי. זה תהליך די חמקמק, נקווה שאצליח.

 

 

אז...זהו. מכאן אפשר להמשיך.

נכתב על ידי , 5/8/2006 13:34   בקטגוריות אומנות או נמות, ארס-פואטי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פתיחה


...אז החלטתי לפתוח בלוג. וזו לא הייתה החלטה קלה כלל וכלל. לא מפתיע שעברו כמה שבועות מאז ש"פתחתי" את הבלוג ועד שהגעתי לכתוב את הפוסט הראשון.

 

"למה בלוג?" - שאלה לא פשוטה. אולי כדי לשתף את 'העולם' במה שיש לי לומר (בהנחה שיש לי מה לומר). אולי בתקווה להבין טוב יותר מה אני ומי אני. אולי כדי להשתייך לעוד משהו, גם אם ה'משהו' הזה הוא ביצת ישראבלוג.

 

משום מה מתנגן לי בראש השיר "יוצא לאור", של אהוד בנאי: "השביל הזה מתחיל כאן". לא פלא: יש לי עכשיו בראש אווירה של התחלה חדשה. ובאמת לא הייתי בטוח מה "מתחיל כאן" - השיר או השביל; מתברר ששניהם, כל אחד בבית אחר. יש בו בשיר הזה איזו אווירה פתוחה, צלולה, עם ניסיון וחוכמת-חיים שמשתלבים בשמחה מיסטית פסיכוטית כמעט. "לך עליו, עלה עליו עכשיו"; מסיבה כלשהי, בכל פעם שאני שומע את השורה הזאת ברדיו אני נזכר מבלי משים בסיפור על הנערים שקיללו את אלישע: "עלה קירח" (מל"ב ב' כ"ג). זה מטריד מעט; אני לא מצליח להבין למה (אם כי תמיד ניתן, כמובן, לנסות לחדור את המעטה ולהמציא הסברים מנומקים לקשרי האסוציאציות התת-מודעים שהביאו אותי להיזכר דווקא בסיפור הזה).

 

בלי ספק, חלק ניכר מהפחד שלי לכתוב בלוג וליצור בכלל, נובע מהחשש לכתוב משהו שכבר נכתב, או דברים שקופים, או משהו שיכֹל להיכתב טוב יותר. אני לא אוהב להיות שקוף מדי, או לטבוע בבנאליה. קיים גם חשש נוסף, מקביל - לא קל לי להיצמד לאמת שלי. נפשי נטשטשה מרוב פוסט-מודרניזם והאפשרות להתייצב מאחורי כל עמדה באשר היא. תוצר לוואי של העולם הזה.

 

לא קל לי ליצור גם מפני שאני נמצא במין מצב פוסט-ציני, כבר שנים. כל דבר זוכה אצלי לקיתונות של ביקורת עצמית שבאה בתריסר שכבות שונות. וכשאני מנסה להיפטר ממנה, מכולה, אז קשה לנהל בקרה אחר מה שהכמעט-לא-מודע בוחר לכתוב.

 

אבל הנה. יצרתי. באמת שיצרתי! [פראפראזה על "חייתי! באמת שחייתי!", שמצהיר רַשֶס ב'הלוויה חורפית' לחנוך לוין].

ואפילו, אם להודות על האמת, יצרתי והכל נמחק לי (לעזאזל) - ושוב יצרתי.  :S

 

אז הוכחתי שאני אינטלקטואל, והוכחתי שאני מתוסבך. שנאמר: מש"ל. בפוסטים הבאים יוּכחו, לבטח, עוד מיני טענות שונות ומגוונות לגביי. (רגע, מה אני עושה בעצם?! בונה את הקייס כנגדי...?).

 

על כל זאת ועוד, בפעם הבאה. נמשיך מכאן.

 

ג'והור אאוט.

נכתב על ידי , 26/2/2006 02:41   בקטגוריות ארס-פואטי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'והור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'והור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)