בזמן האחרון בקושי היה לי זמן לשבת מול המחשב, הכל עמוס ומעצבן.

ביום שני, ישר אחרי שחזרתי מהביצפר, באתי אל אולג.  

ביום שלישי כל גופי היה תפוס,  לכן לא יכולתי להתאמן בספורט, הכל כל כך כאב לי!  הגב תפוס, הירכיים.... לא כיף.

חוץ מזה היה משהו ממש אבל ממש מצחיק.

אני, מור, רועי ואלון עומדים במסדרון, מדברים על הא ועל דא.

ואז מורן באה עם מבט רצחני בעיניים "איפה גבי? איפה גבי?" ישר ידענו שגבי עשה משהו, והלכנו לבדוק מה הנזק עשה הפעם. מסתבר שרויטל עשתה לחופית שאלון על תשוקה (זה קשור לפרוייקט שהיא עושה באומנות), וגבי הקריא את כל מה שחופית ענתה בקול רם. והתשובות שלה היו משעשעות – מפדחות – ג'וסיות משהו.

אחרי הצהרים היינו – אני, מורן, רויטל וחופית – צריכות להיפגש עם מורני כדי לעשות עבודה בספרות. זאת עבודה שצריך לבחור ספר, לקרוא, ולהציג אותו לכיתה, והעבודה הזאת מהווה 10% מהמגן. כמובן שרובה המכריע של כיתתי הלא יקרה, לא עשה את העבודה בזמן. האמת גם אנחנו לא, כי היה לנו קודם פסיכומטרי ואז עומס מבחנים, אבל פשוט מצאנו תירוץ מוצלח ביותר למורה, בעזרתה האדיבה של מורניJ בחרנו ספר של סטיבן קינג שנקרא "הגופה" ועל פיו עשו את הסרט "אני והחבר'ה" והחלטנו להרצות עליו תוך שילוב קטעים מהסרט. בכל מקרה, היינו אמורות להיפגש עם מורני בשער בי"ס, כי היה לה מבחן במתמטיקה אחה"צ. מסתבר שכל השאר נסעו באוטו, והן בכלל לא טרחו להגיד לי. מורני ממש התעצבנה על העניין, אבל אני לא מתרגשת. גם כשהן הגיעו, רויטל ומורן דיברו ביניהן ספרדית (אני כל כך שונאת שמדברים לידי בשפה שאני לא מבינה) ועוד בשקט, ככה שהבנתי שהן מרכלות על משהו שקשור בי או במורני או בעובדה שהם נאלצו לבוא עד אליה.

קודם כל ראינו את הסרט, ואז היינו צריכות לעשות את התוכן ולהחליט מי אומרת מה, ומה כותבים וכל מיני כאלו.

וזה לקח המון זמן. אבל המון.

בשתיים בלילה הייתי בבית. ישנתי ארבע שעות, עד שש. ואז הייתי צריכה לקום (וזה היה כל כך קשה) ולשים פעמיי לחיפה – לשכת גיוס. כן, אני, הולכת ללשכת גיוס. תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת. עוד שנה ומשהו אהייה על מדים, אהייה בצבא. אמא, זה מפחיד. קשה לי להאמין.

טוב, הלשכת גיוס מכוערת להחריד.

קודם כל, בודקים ת.ז. ואת הזימון, וכל הזמן, כולם, שואלים אותי איזה כיתה אני. נותנים מגנט כזה, שצריך להעביר בכל תחנה. הייתי צריכה לחכות לתורי, עד שבאה חיילת, ונכנסתי איתה לחדר, והיא אימתה את הפרטים שלי, ושאלה כל מיני שאלות, וגם נתנה לי לפרש משפטים ולתת פירושים למילים מסויימות, ואז היא הכתיבה לי משפטים. וזה היה לי ממש קל.

אח"כ היו את הבדיקות הגופניות, צריך להוריד חולצה ומכנסיים, אבל אפשר ללבוש מכנסיים קצרים. כשחיכיתי דיברתי עם שתי בנות שהיו שם. בודקים אם יש עיוורון צבעים, משקל וגובה – והפלא ופלא, אני לא בתת משקל כמו שכולם חשבו. אני 1.57 ושוקלת 47. כן, השמנתי בשביל זה, עכשיו אוריד את השני קילו המעצבנים האלו. ואז הרופא שאל אותי על ההיסטוריה הרפואית שלי, ובדק אותי.

פרופיל לא אמרו לי, כי הם רוצים שאני אעשה עוד בדיקות שתן. לא יודעת מה לא בסדר שם:/

אחרי זה, הלכתי למבחנים הפסיכוטכניים. המבחנים נעשים מול מחשב, וזה קצת כמו פסיכומטרי, וזה היה בסדר. ההבנת הנקרא – אני חושבת שעשיתי את זה דיי טוב, הכמותי – לא היה כל כך קשה.... ניחשתי בקטעים של השברים והאחוזים, אנלוגיות -  היה קלי קלות, אנולוגיות של צורות – מעצבן, מבחן הוראות – מעצבן.

אבל היה דיי בסדר. אח"כ יש ריאיון, גם כן מול מחשב. ואמרתי שאני אהייה חיילת טובהJ ובכלל, עניתי תשובות טובות, אני דיי יודעת מה אני רוצה ומה הכיוון שאליו אני הולכת. שאלו הרבה על הדרכה, האמת זה נראה לי נחמד להדריך, אבל זה רק בעדיפות שנייה.

סיימתי מהר יחסית, ואז התקשרתי להילה, והיא הייתה בשיעור.

אחרי זה באתי לעבודה של אמא, הסתובבנו קצת ושתינו קפה, ואני חזרתי לבדי הבייתה – להשלים שעות שינה.

עוד שבועיים לערך יש טיול שנתי, ואני לא יודעת אם לצאת או לא.

מצד אחד, אני לא מתה על טיולים. כושר גופני, מסעות ארוכות, טיפוסים – זה לא כוס התה שלי. אני מאוד לא נהנית מזה, ואני רק מקטרת. אף על פי שלפני שנה נורא נהניתי והנוף של מדבר יהודה פשוט מדהים, עדיין אסור לשכוח את פחד הגבהים המשתק שלי, ואת הנטייה שלי לבכות כשכואב לי.

מצד שני – זה טיול אחרון, בטח יהיו קטעים מצחיקים וכל זה.

אבל אני מפחדת שלא יהיה לי כיף. אני מפחדת להיות לבד. אין חדרים, ואנחנו נהייה במאהל בדואי -  מקלחות משותפות, שזה גם עניין שדיי מטריד אותי (אני נורא ביישנית ואני לא אוהבת את גופי). בכל מקרה, אני מפחדת להיות לבד, שלא יהיה לי עם מי להיות. אומנם יש לי את מורני ואת הילה... אבל מורן, חופית ורויטל – הן קבוצה בפני עצמה. התרחקתי מחופית מיליון שנות אור, רויטל – אני לא מתה עליה. מורן באמת חמודה, חוץ מהקטעים שהם מתחנפת בצורה יותר מדיי מוגזמת לחופית. ואני חושבת שאולי מורני תהייה איתן כל הזמן ואני ארגיש בחוץ, ושהילה תדבק לאנה ושות' ולא יהיה לי כיף בכלל. אוף.