אני חושבת שהרבה זמן לא כתבתי פוסט כרוניקה של ממש.

אני יכולה לומר שבחודש האחרון לא היה יותר מדיי מה לעדכן ולספר, שכן הייתי עסוקה בלקרוא המון, להסתכל בכל מיני תוכניות בטלוויזיה שלא חשבתי שאצפה בהן, ולהתלונן על השכן הצעקן שלי.

אבל, בחודש הזה קרו כמה וכמה דברים.

החבר שלי טס לארה"ב כמו שאתם יודעים, וחשבתי שאבכה המון ואשכב במיטתי מדוכאת. אבל דווקא התמודדתי יפה עם העניין, ובלילה שבין חמישי לשישי הוא כבר חוזר.

גם מורן טסה לחו"ל, למשך שבעה חודשים. עשינו לה מסיבת פרידה קטנה ומרגשת.

החברה של גבי וגם הוריו טסו לחו"ל, ובשביל לנחם אותו ושלא יישבר לו הלב רבצנו אצלנו בבית במשך השבוע האחרון.

כן, כ-ו-ל-ם טסים לחו"ל ורק אני נשארת פה.

עשיתי יום כיף בת"א עם אמא ואחותי. חיפשתי מגפיים חדשים לחורף שיתאימו לי לחצאית, וכמעט שנואשתי. כל מה שראיתי בחנויות היה גס ומכוער ופרחי ונראה כמו מגפי גברים. חבל שרוב הישראליות הן פרחות בעלות טעם מגעיל. בכל מקרה, כמעט והתייאשתי, ואז- מצאתי אותן. מגפיים מדהימות. ברוב חוכמתי לא לקחתי את החצאית איתי, והתלבטתי מה לעשות. מנהלת החנות ראתה שאני מהססת, היא שאלה מה הבעיה, וסיפרתי לה שאני רוצה להתאים את המגפיים לחצאית מסוימת. פעמיים היא שלחה עובדת שלה לחנות הסמוכה כדי למצוא לי חצאית, ואחרי שפעמיים העובדת לא מצאה, המנהלת לא התייאשה והלכה בעצמה להביא לי חצאית כדי למדוד ולראות איך היא משתלבת עם המגפיים. בכל מקרה, זה התאים, והחצאית הייתה כל כך יפה, שבסוף קניתי חצאית דומה לה, וגם אחותי קנתה אחת. ממש שמחתי לגלות שיש אנשים שיודעים לתת שירות טוב.

אכלנו ארוחת צהריים במקום שנקרא "המטבחון". מסעדה קטנה, עם אוכל טעים וביתי. היה שם חתול ג'ינג'י שמנמן שהסתובב במסעדה, שממש לא מפחד מאנשים. ליטפנו אותו וכיבדנו אותו באוכל.

נסעתי ביחד עם משפחתי וחברים טובים של ההורים לטיול בצפון. אחרי נסיעה ארוכה וכמה פניות לא נכונות, הגענו לקיבוץ יראון, שנמצא ממש ליד הגבול. הנוף מדהים, אבל לא יכולתי שלא לתהות מה האנשים שגרים שם עושים כל היום. לאותו קיבוץ יש יקב, אז עשינו סיור ביקב, כולל טעימות, ואח"כ עשינו על האש.

ואם כבר גיבושים משפחתיים, הלכנו לראות את הסרט "השבעה". סרט מדהים ומומלץ ביותר.

מחר אני הולכת להופעה של רונה קינן עם אחותי ואבא שלי. (יש לנו אבא מגניב!).

אבל, מחר, קורה משהו הרבה יותר חשוב וגדול.

מחר, אני אהפוך לתלמידת מכינה באוניברסיטת חיפה. יש לי רגשות כל כך מעורבים. שילוב של התרגשות, ולחץ, ופחד ושמחה.... אחרי כל כך הרבה זמן להיכנס למסגרת, להתחיל להפעיל את הראש שלי וללמוד, ובכלל... אני הקטנה באוניברסיטה הגדולה, קשה לי להאמין שאני מתחילה את דרכי בלימודיי האקדמאיים.

אחלו לי בהצלחה.