הרגע חזרתי מסימפל, ואחותי בצעד נדיר החליטה להעניק לי שעות מחשב נוספות.

אז תחילת הערב שלי לא היה מי יודע מה. בהתחלה שמעתי שכולם רוצים ללכת לאיזה מועדון פה. לי דווקא אין בעיה ללכת. הבעיה היא אצל הורי. לדעתם, מועדון זה לא לאנשים בגילי, לא מתאים לי אישית, ומועדון מעלה בהם אסוציאציות של טראס, סמים, שיכורים, אלימות וסקס בשירותים. קצת קשה לי להסביר להם שזה לא נכון ואני ילדה מספיק גדולה אחראית ובוגרת. כנראה ההורים שלי שוכחים שאני כבר בת 16, ולא בת 6. קשה להם להבין שאני מתבגרת....וזה לא נעים לי להיות היחידה שלא יוצאת רק כי ההורים לא מרשים. אני מרגישה ממש ילדה קטנה ככה. אז בכל אופן, דיברתי עם סימפל, והיא אמרה שיכול להיות שגם היא לא תלך, ואז אני אבוא אליה. בסופו של דבר היא לא ממש רצתה ללכת, אז החלטנו שאני אבוא אליה במקום, וגם איינג'ל תבוא. סמייל דיי כעס על העניין, כי הוא רצה שהן יבואו והחליט שאני אשמה. הוא בכל אופן יצא, עם האקס וניים, ועוד כמה בנות.

באתי אל סימפל קצת לפני עשר. היא ואמא שלה היו עסוקות בלהוריד שירים בשביל אמא שלה. אצל סימפל זה דיי קשה להוריד שירים בעברית, כי המחשב שלה, או יותר נכון הווינדוס הדפוק שלה לא קולט עברית. אז זו משימה דיי מפרכת. בכל אופן, ישבכתי שם ובהיתי בהם. עד שאיינג'ל באה. איינג'ל בטוח תזכור את הביקור הזה כסוג של  טראומה. זה התחיל מזה שהיא צילצלה באינטרקום זמן ממושך ואמא של סימפל כעסה על זה קצת. אז עוד המשכנו לבהות בהן מורידות שירים, ואחרי שאמא שלה יצאה מהחדר, התחלנו לדבר עם אנשים באיי סי קיו להסתכל בתמונות ישנות מתקופת הילדות. זה היה ממש מצחיק, בחלק מהתמונות גם אני מופיעה. הייתי ילדה חמודה עם חוש אופנתי לא יותר מדיי מפותח כמו עכשיו. הסתכלנו וצחקנו ולי בנתיים נתפס הגב מהמזגן, עד עכשיו הגב והכתפיים כואבים לי, וכל מה שאני רוצה שאיזה בחור חתיך ושרירי יבוא ויעשה לי מסאג'. אחרי זה עוד המשכנו לדבר טיפה והלכנו למטבח לשתות ולאכול עוגיות. באיזו שהיא דרך, סימפל התחצפה לאמא שלה. ואמא שלה כעסה. רק בשביל להבין את העניין, שאמא של סימפל כועסת עליה היא כועסת. ובגדול. כאילו, היא אישה נחמדה וכל זה, אבל לפעמים היא לוקחת דברים קשה וכועסת. טוב נו היא מורה. בכל אופן היא כעסה על סימפל ואמרה לה שהיא לא תעשה מסיבת יומולדת (שמתקיימת מחר) והיא אמרה לה "חצופה". המילה הזאת מאוד קריטית, כי לפעמים קוראים לסימפל "חצופית". איינג'ל ואני נזכרנו בחצופית....ואני השתדלתי שלא לצחוק. אבל איינג'ל בן אדם שלא יכול שלא לצחוק (היא צוחקת מכל דבר) והיא התחילה לצחוק טיפה. כנראה שאמא של סימפל לא ממש אהבה את זה, אפילו שהיא לא אמרה כלום. ואז שנכנסנו לחדר, והמשכנו לדבר, אמא שלה באה ואמרה שמאחר ואחיה רוצה ללכת לישון , וגם היא רוצה לישון, אז הצחקוקים והדיבורים יפריעו לה, אז אולי כדאי שהחברות של סימפל – כלומר אנחנו, נלך הבייתה. היה קצת לא נעים. סימפל אמרה לנו להישאר, ונשארנו, אבל דיברנו ממש בלחש. לאיינג'ל הייתה ממש טראומה, כי היא פחדה מאמא של סימפל, והיא חשבה שהיא שונאת אותה. אני לא חושבת שהיא שונאת אותה, היא פשוט כועסת על סימפל שהתחצפה. אבל אנחנו עוד המשכנו לדבר בלחש גם שירדנו במדרגות וגם שאמא של איינג'ל לקחה אותנו הבייתה.

כדאי שאני אלך לישון עכשיו. אני עייפה וכואב לי הגב.

לילה טוב.