הדבר היחיד הטוב שקורה לי כרגע, זה שסוף סוף יש קצת חורף. כבר אין שמש מעיקה, אפשר ללבוש בגדים ארוכים,  מתחיל להיות קר, והכי חשוב – גשם. גשם עושה אותי כל כך שמחה, אני לא מבינה למה אנשים כל כך עצובים ומדוכאים בחורף ושונאים גשם. אני כל כך אוהבת גשם! והכי הכי אני אוהבת את הריח שלו, ואת הריח של החורף. אז זה קצת חיובי.

אבל חוץ מזה, פשוט כלום. נדמה לי שכולם כועסים עליי, ושאני מאכזבת את כולם, ואני כועסת על עצמי ומאוכזבת מעצמי.

לפעמים אני כל כך רוצה לעשות "דליט".

אז ביום ראשון, הסתובבתי עם אמא בקריון, ועשיתי קצת קניות, וקניתי מכנסיים חדשים ברנואר, וצללית שחורה חדשה.

אתמול בערב היה יום הורים. אלו ציוניי:

אנגלית – 85

ביולוגיה – 65

חיבור – 80

ספורט – 80

מתמטיקה – 90

מעבדה בביוטכנולוגיה – 60

מעבדת חקר בביוטכנולוגיה – 45

תהליכים ביוטכנולוגיים – 55

(אגב, קיבלנו בספרות 100 עגול ויפה על העבודה)

כמו שניתן להבין, השלושה האחרונים לא טובים. בכלל לא. גרועים. איומים. והמורה שלי אמרה שיש לי שתי אופציות: או ללמוד עם מורה פרטי ולקרוע את התחת שלי, אבל בנתיים אני בחתיכת פער יחסית לכיתה, פער שרק גדל, או לעזוב. ודיי ברור ממנה שהיא מעדיפה שאני אעזוב, כי היא לא חושבת שאני יכולה. וגם אני לא חושבת שאני יכולה.

אז זהו, אני מועפת, או עפתי מהמגמה שלי. נשארו לי 27 יחידות בגרות, שזה המינימום. אני ארחיב רק ביולוגיה, מה שאומר שאם קורה ואני לא אצליח בביולוגיה – אין לי בגרות. והציון שלי לא מזהיר.

אז עשיתי טעות, עשיתי טעות שבכלל חשבתי שאני יכולה ללמוד את המקצוע הזה, בכיתה ט' היו לי ציונים גבוהים, היה לי 95 בפיסיקה ו-100 בביולוגיה, ואהבתי ביולוגיה ו... בחרתי ביוטכנולוגיה. ולא, זה לא קשה, זה פשוט לא מתאים לי. יש לי ראש הומני, לא ריאלי.

נכון שאני צריכה לנסות לחשוב על החיובי, אני במילא לא סבלתי את המקצוע הזה, סתם היה לי קשה ולא הבנתי כלום, עכשיו יהיו לי פחות דאגות על הראש, אני לא אאלץ לבלות שעות על גבי שעות במעבדה, לא אצטרך להיתקע עם דו"חות מעבדה מעצבנים, יירדו לי משהו כמו 14 שעות במערכת, אני אוכל להתרכז בביולוגיה – המקצוע שבאמת רציתי ללמוד, אבל בכל זאת, זה מבאס. מבאס שבכיתה י"ב אני נאלצת לעזוב מגמה, מבאס שאף אחד לא מאמין בי, מבאס שאבא שלי אומר שנראה לו שאני הולכת לזרוק את כל ה-12 שנה האלו ובסוף אני בכלל לא אקבל בגרות, מבאס שאני הגעתי למצב כזה.

אבל כמו שאמרתי, עשיתי טעות. ועל טעויות צריך לשלם.

היום היה לי יום כל כך מעצבן. בבוקר גיליתי שאין לי מה ללבוש. כל הג'ינסים שלי לבית ספר, פשוט נראים עליי זוועה. הם גדולים ונראים כמו שק ועושים אותי שמנה. אגב, התחלתי שוב בדיאטה, ואני דיי מתמידה בה, אז אני לא יודעת אם לקנות עכשיו, או לחכות שאני ארזה עוד קצת, או שהמחירים של הג'ינסים יירדו.

והיו לי שעתיים אנגלית, ובוחן במתמטיקה – הוא היה קל, והלך לי בסדר, אבל סעיף אחד לא עשיתי, וכך הלכו 20 נקודות. אבל אני לא רוצה להתאכזב.

ואחרי זה היה ביולוגיה, וזה היה מעצבן, כי הייתה לנו מעבדה. אני שונאת מעבדה בביולוגיה. לפחות את המעבדות הרטובות אהבתי, כי זה היה נחמד ומעניין.

ואני מחפשת שירים להוריד, אבל הקאזה שלי דפוקה לחלוטין.

ואני מצוננת, והמחזור שלי עדיין מסרב להגיע ועם המזל שלי אני אקבל ביום ראשון, ביום של הטיול.

ואני נורא עייפה. במהלך כל השבוע הזה פשוט לא הצלחתי להירדם בלילה. היום ניסיתי להעסיק את עצמי בניקיון החדר, כדי שלא לישון צהריים, אני מקווה לישון היום.