בימים האחרונים עוטפת אותי תחושת ריקנות.

אני שונאת לשבת מול המסך האלקטרוני הלבן, לנסות ולכתוב מספר מילים, אך שום מילה לא יוצאת.

הריקנות הזו פושה בכל.

כביכול הכל בסדר.

חגגנו יום הולדת במסעדת שף יוקרתית, יומיים אחר כך במעבר חד הלכנו לנגב חומוס והתחממנו בשמש עם תמונות מגוחכות והרבה אנשים עם מילים חסרות.

ויש חופש, ויש לי בגדים חדשים, והכל כאילו נפלא ונהדר ובסדר ומקסים.

אבל פתאום אני מרגישה תחושה של חוסר ציפייה. אצלי המצבי רוח נעים כמו סופת טורנדו.

אולי זה רק דכדוך של סוף חורף- תחילת קיץ.

-עוד פוסט מיותר-