שמתי לב כי אני לא כותבת כרוניקה יותר, ואולי לכן הפוסטים שלי מעטים ודלים.
אני לא מוצאת עניין בלכתוב על הדברים הקטנים של היום- יום, אני מרגישה שזה משעמם אותי ובעיקר את הקוראים.
אבל בזמן האחרון קצת מתחשק לי. קצת מתחשק לי לחזור ולהיות אותה תיכוניסטית הממלאים עמודי וורד לבנים בהגיגי היום יום- איך היה בבית ספר, איזה מבחן עשיתי, וכיצד ביליתי עם חברה זו או אחרת.
כשאני מביטה לאחור- נדמה כי דבר לא השתנה.
התחיל הקיץ. בארון כבר מסודרות למופת החולצות הקצרות והגופיות. אני מסתובבת בבית עם בוקסר וגופיה, והסוודרים והמעילים מאוחסנים היטב.
קניתי גם ג'ינס קצרים, חולצה חדשה צבעונית, קיצית, חושפת את הפיה על השכם, וסנדלים כסופים, ושטוחים. היה כל כך מוזר לרדת מהעקב 10 ס"מ ולהרגיש את הרצפה.
עם הקניות נגמר גם הכסף, ומתישהו אאלץ להזיז את ישבני העצל ולחפש עבודה במשרה חלקית.
כמעט ומסתיימים הלימודים. אנחנו באמצע סמסטר ב', ואני נותנת את הפוש האחרון, שוב 95 במתמטיקה. קצת נמאס לי, האמת. נפטרתי מהמטרידן שהפך לסטוקר, ואני שמחה לגלות כי יש אנשים הרוצים את חברתי.
הייתה חופשת פסח- עשרה ימים של כלום מוחלט בין ארוחה לארוחה. פה ושם פגישת עדכון עם מור ורועי ואני נזכרת איך פעם היינו שלישיית החברים הכי טובים שיש, והיינו נפגשים מדי שבת בבית הישן של מור.
פגישת עדכון עם מורן שחזרה לאחר חצי שנה של טיול במזרח. (נורא כיף לראות תמונות של אנשים בפייסבוק במקומות אקזוטיים בעוד שאני נקברתי תחת ערימת דפי פוליו).
עשרה ימים של קריאת ספר ומגזינים נשים ועיתוני החג, ושינה, והתמכרות לסדרה חדשה ושאלונים מטופשים בפייסבוק וגעגועים.
*****
עשיתי מבחן אישיות בפייסבוק וזה מה שיצא לי:
אתה אדם עמוק במיוחד.לפי דעתך לכל דבר יש סיבה,בכל מנהרה יש אור, לכל מוות יש התחלה חדשה.אתה סוער ורגיש,סוחף ומרגיש.מבין ויודע. חברות ומשפחה ערך מאד חשוב עבורך. לא תמיד תעדיף להראות ולחשוף את רגשותיך ומחשבותיך. בעל כושר ביטוי בכתב או בע"פ מצויין. השמיים הם לא הגבול ויש עוד הרבה מעבר. הנך יכול להיפגע בקלות.אך מה שלא הורג אותך מחשל אותך.
פעם ראשונה שהם צודקים.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
