ביום ראשון אמא לא הרגישה טוב, והיא הייתה איתי בבית. וכאמור היה לי מאוד משעמם, משעמם וקר. המזגן שלנו התקלקל והאצבעות שלי ממש קפאו. למזלנו סבא וסבתא הביאו תנור סלילים קטן, אז ישבתי לידו על הרצפה ועברתי על החומר לספרות.
אחרי הצהריים נסעתי עם אמא ללב המפרץ ונפגשנו עם סבתא. שתינו קפה וחלקנו בעוגת גבינה (דיאטית!), ואחר כך הלכנו לראות סרט. בקושי היו שם אנשים, ומי שכן היו – היו זקנים. ראינו את הסרט "הנרקוד". סרט קיטשי במקצת, אבל חמוד. הלוואי וידעתי לרקוד. כלומר אני יודעת פחות או יותר, אבל אני פשוט לא יכולה לרקוד ליד אנשים, אני פשוט כל כך ביישנית וכל כך מפחדת שיסתכלו עליי, אז אני רוקדת רק שאני שיכורה או סתם ב"היי", וכשאני שיכורה ממש אין לי כוח לחשוב.
אחרי זה עוד עשינו סיבוב בסופר פארם, וחזרנו הבייתה בערב.
יום שני היה היום שבו חזרתי לבית ספר.
התחלתי ב- 12, כי ירדו לי המון שעות. אז בבוקר דיברתי עם אמא שלי על המחזור שמאחר.... והיא העלתה את נושא ההיריון. היא הגיבה דיי באיפוק, אבל כמובן שהיא טרחה לעשות לי הרצאות, כאילו אני לא יודעת את הכל.
לפני בית ספר הלכתי לקנות סווצ'רים, וכשהגעתי לבית ספר הלכתי לשלם על הבגרות באנגלית, ולהיפגש עם הרכז הטכני שלנו. אז זהו, אין יותר ביוטכנולוגיה בחיים שלי, ואני ממש מרגישה הקלה. עדיף ככה.
אחרי הצהריים הייתי אצל הפסיכולוגית. יש לה בית יפה, והיא קצת מבוגרת, אבל זה היה כל כך מוזר. אני לא טיפוס שמדבר הרבה, והרגשתי דיי מפגרת. אני נותנת לזה צ'אנס, אבל פשוט לא נראה לי שזה יעזור.
בלילה למדתי למבחן בספרות, והיום קמתי בחמש וחצי בבוקר ללמוד שוב.
ואז עשיתי את הבדיקת היריון. אני לא יכולה לתאר את ההקלה כשראיתי שאני לא בהיריון. המחזור סתם מאחר כנראה, לא יודעת מה הסיפור שלו.
והיה את המבחן בספרות, ואני מרגישה שממש הלך לי טוב, אבל אני לא רוצה לצפות ולא להתאכזב.
ואחרי הצהריים הייתי אצל הקוסמטיקאית החדשה של אמא שלי. ועכשיו הפנים שלי חלקות, אבל זה עלה לי בהמון המון סבל.
כדי להיות יפה צריך לסבול.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
