מדהים שלי,

נדמה כאילו רק עברה רק דקה מאז שישבתי איתך באוטו, והיינו כבר צריכים להיפרד, אבל לא יכולנו להפסיק להתנשק.

אמרת לי היום שיש רגשות שאי אפשר להסביר במילים, ואתה צודק. אני לא יודעת איך להסביר את מה שאני מרגישה כלפיך. הצלחת לאחות את הלב השבור והמרוסק שלי, גרמת לי להרגיש, אחרי שלא האמנתי שארגיש שוב.

אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך,

אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך,

וגם אם אמלא עוד ועוד שורות שמלאות במשפט הזה, אני עדיין לא אוכל להתחיל להסביר את הרגשות שלי כלפיך. נדמה לי שאין לי מילים בכדי להתחיל לתאר את ההרגשה הזאת, שעושה לי פרפרים בבטן ובלב, שגורמת לי לחום, להתרגשות, לאושר. כי אני אוהבת אותך, אבל זה מעבר.

אני לא מצליחה לאתר את המילה הנכונה והמתאימה ל"מעבר" הזה. המעבר זו האמת. זו הטבעיות. זו ההרגשה הזאת, שסוף סוף זה נכון. אין פחדים. אין משחקים. אולי זו העובדה שאני מרגישה שאיתך אני יכולה להיות מי שאני. ה"מעבר" הוא מעיין הרגשה חמקמקה, שקשה לתאר במילים, אבל כשמרגישים אותה – פשוט יודעים.

אני אוהבת את הדרך בה אתה מסתכל עליי.

אני אוהבת את איך שאתה מחבק או מלטף אותי כשאני יושבת מול הטלוויזיה.

אני אוהבת שאתה נותן לי נשיקה במצח.

אני אוהבת כשאתה מניח את היד שלך על הירך שלי כשאתה נוהג.

אני אוהבת את זה שאתה מראה אכפתיות ודאגה במיליון דברים קטנים.

אני אוהבת סתם לשכב לצידך במיטה, ולדבר איתך. על כל נושא.

אני אוהבת לקרוא את הסמסים שאתה שולח לי.

אני אוהבת לישון איתך ולהתעורר איתך ואת איך שאתה מעיר אותי בבוקר.

אני אוהבת להרגיש את השפתיים שלך והידיים שלך עליי. ועוד דברים שאתה עושה לי.

אני אוהבת להתכרבל איתך, להרגיש אותך מחבק אותי חזק חזק.

אני אוהבת שאתה גורם לי להרגיש שאני הכי – הכי בשבילך.

אהוב שלי, אני נטרפת מכמיהה וגעגועים אליך. אני לא יכולה לחכות לפעם הבאה שאראה אותך. לעיתים אני מדמיינת את שנינו לבד, בלי זוטות היום – היום, בלי חובות, בלי מבחנים, בלי טרדות, בלי דאגות, בלי אף אחד. רק אתה ואני. אתה זה כל מה שאני צריכה.

אתה לא יוצא מהמחשבות שלי. אני מתעוררת וחושבת עליך. אני מנסה להירדם ואני מדמיינת אותך מחבק אותי. מדמיינת את השפתיים שלך טועמות את שפתיי. אני קוראת ספר, והמחשבות שלי נודדות אליך. משחזרות את הפגישות שלנו, מדמיינות את הבאות.

אין לי מספיק ממך. הנה, אני שוב חושבת עליך והשפתיים שלי שוב מקבלות את הצורה הקבועה שלהן בזמן האחרון- צורה של חיוך.

אתה כל כך חשוב ומדהים בשבילי. ואני כולי שלך. שלך, שלך, שלך.

לפני כמה זמן נתקלתי במשפט שמאוד התחברתי אליו : "לשנוא זה קל. בכדי לאהוב נדרש אומץ".(*) אני שמחה שמוססת את הפחדים שלי, וגרמת לי להיות הכי אמיצה שרק אפשר.

* המשפט נלקח מהבלוג הזה.