היום הייתי על סף עילפון באוטובוס.

היה יום חם, לא שתיתי ולא אכלתי, והעבודה שהאוטובוס נסע בין ירידות ועליות והיה קטן צפוף ומחניק לא עשתה לי טוב.

הרגשתי סחרחורות מתגברות, בחילות, גלי חום, תחושה של מחנק ועקצוצים בידיים. חשבתי שעוד רגע אני זוכה שוב להתעלף בתחבורה ציבורית, ירדתי מהאוטובוס

והתקשרתי לאבא שיבוא מייד לקחת אותי.

הייתי ממש על הפנים, הרגשתי מותשת לגמרי, וכל מה שרציתי זה רק חיבוק וליטוף. החבר שלי היה בעבודה והוא אמר שלא יוכל להגיע אליי. הייתי קצת מבואסת, אבל התגברתי על זה.

בשעה 22:20 הוא התקשר אליי וביקש שאפתח את הדלת בתירוץ לא אמין במיוחד.

פתחתי את הדלת, ואת מי אני רואה?

אותו עם הדבר הזה ביד:

(נא להתעלם מכישורי הצילום הלא מוצלחים שלי)

כמובן שזה לא בא קומפלט עם הואזה.

מיותר לציין שהרגשתי השתפרה ואני הולכת לישון עם חיוך ענקי.

אני כל כך מאושרת שיש לי אותו.