ביום שישי היה לי יום חופשי, שכן השעה היחידה שבה הייתי אמורה ללמוד בוטלה.

בכל מקרה קמתי מוקדם, למרות שלילה קודם נרדמתי מאוחר וחלמתי חלומות זוועה. כל החלומות האלו פשוט מפריעים לי לישון.

בכל מקרה, הייתי עם אמא ועם סבתא בקריון, ואכלנו ארוחת בוקר ואחר כך סתם הסתובבנו ועשינו קניות לבית.

בערב מור אמרה שהולכים לסרט, דיברתי עם עמרי, והוא לא הפסיק לקטר שאנחנו כל הזמן עושים את אותו הדבר ובלה בלה בלה בלה ובחיי הוא שיגע אותי. גם כשבאתי אליו הוא שיגע אותי עם זה, הוא וגם גיא שדיברתי איתו בטלפון בזמן שעמרי התארגן.

ואז רועי התקשר אליי, והוא היה עם ענת, וענת אמרה שנרד כדי שהיא תיקח אותנו ואז ניקח את מור. ועמרי לא הפסיק לרטון גם באוטו והוא צעק על ענת, ואז ענת צעקה עליו שלא יצעק ולא יעצבן אותה בזמן שהיא נוהגת, אז עמרי נעלב וסירב לדבר איתנו וכמעט כל הערב הוא עשה פרצופים. רק מור לא נואשה מלנסות לשכנע אותו שיירגע קצת ושאף אחד לא הכריח אותו לבוא.

הלכנו לראות את הסרט השני של ברידגי'ט ג'ונס, ווידוי קטן: לא ראיתי את הראשון, וגם לא קראתי את הספרים. בושה. בסרט איתנו היו ערן ומורן, שסוף כל סוף, אחרי שארבע שנים של פלרוטוטים ומזמוזים אחד עם השני, ארבע שנים בהן הם היו דלוקים אחד על השני, הם החליטו לצאת! הגיע הזמן באמת.

הסרט היה ממש יפה, קיטשי ומצחיק.

אחרי הסרט כרגיל ישבנו בארומה, ונראה היה שעמרי היה צריך את מנת השוקו שלו כדי להירגע ולחזור לדבר איתנו ולהתנהג נורמלי.

בערך בשתיים חזרתי הבייתה והלכתי לי לישון.

לא יודעת למה, אבל יש לי תחושה של אוף. אוף.