אז יום ההולדת חלף לו לפני חצי שעה ואני רשמית בת 23.

וואו, גיל 23 נשמע לי כגיל הרבה יותר בוגר, למרות שכולם אומרים שאני רק בתחילת החיים.

אתמול חגגתי.

לרוב אני שונאת לעשות מסיבות יום הולדת. כל ההתעסקות הזו פשוט מתישה אותי לעיתים ומכניסה אותי לדאגות.

לפני שלושה שבועות חבר שלי חגג והיה כיף, אז החלטתי שאולי כדאי גם לי לחגוג.

אז בחרתי בדיוק באותו הפאב שבו חבר שלי חגג את יום ההולדת וקיוויתי לטוב.

כל יום שישי היו לי בחילות איומות, כאבי ראש והרגשה כללית לא טובה. מדהים איך ההתרגשות והלחץ משפיעים עליי.

הזמנתי את אחותי, את החברים מהתיכון, חברות מהלימודים ומהעבודה וחברים משותפים שלי ושל החבר. מן הסתם לא כולם באו, מה גם שיש את פסטיבל הסרטים בעיר והכל פקוק ואין חנייה, לא שגם ככה יש חנייה באיזור, אבל אתמול חוסר החנייה יותר ניכר.

האמת היא שהיה חביב.

בהתחלה בפאב היינו רק אני, החבר, חברה שלנו מהלימודים וחברה שלה שהכרנו ביום הולדת שלה. שתי בנות פשוט מדהימות! הצטלמנו, צחקנו והיה כיף.

ואז החברים שלי התחילו להגיע. ואני לא יודעת מה- אבל משהו לא זרם.

ברור שאני מעריכה אותם שהם הגיעו בשבילי. וברור שאני אוהבת אותם והם אנשים נהדרים.

אבל איכשהו, משהו שם לא זרם. אולי בגלל שהיו יותר מדיי אנשים שלא הכי קשורים אחד לשני. וגם בקבוצת החברים שלי מהתיכון שהזמנתי- לא כולם באותו הקשר עם כולם.

הם פשוט היו מסוגרים בתוך עצמם. כמעט אף אחד לא הזמין לשתות. הם פשוט מגה חננות.

במסיבה של חבר שלי היו הרבה רגעים של צחוקים ושל אווירה טובה וזורמת. ופה זה לא היה. חבר שלי אומר שאני מגזימה והעיקר שאנשים דיברו אחד עם השני. אבל הרגשתי שזה לא זה.

האמת שעם חלק מהם אני לא בקשר רציף כל כך. זאת אומרת מדיי פעם אנחנו נפגשים ומדברים וכמובן נמצאים בקשר בפייסבוק ויש אנשים שיש קשר יותר קרוב איתם. זה כאילו אנחנו פשוט ביחד מכוח ההרגל, מכוח האינרציה.

אני עדיין צעירה. אני לא רוצה אווירה כבדה. אני רוצה לבלות, ליהנות, לצחוק, לעשות שטויות בגבול הטעם הטוב.

חבר שלי אומר שאולי האנשים האלו כבר לא מתאימים לי יותר, אבל אני לא יכולה להשליך אותם לאחור. מה גם שאני אוהבת באמת כל אחד ואחד מהם.

זו כבר סאגה ארוכה שכתבתי עליה מספיק ואני לא באמת מצליחה לתאר את מה שאני מרגישה באמת בצורה שתהייה הוגנת ושיבינו אותי.

כנראה אני צריכה לבלות יותר עם אנשים אחרים ובאמת אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שיצאתי איתם, מעבר למסיבות יום הולדת או ימי כיפור.

בכל מקרה, אולי העיקר שאנשים דיברו בינם לבין עצמם ונראה שהם כן נהנו ואפילו הרימו אותי 24 פעמים על הכיסא. זה היה מאוד מבעית שכן יש לי פחד גבהים ואחותי הייתה כל כך מבסוטה והיא לא הפסיקה לצלם.

לקראת 1:00 כמעט כולם התחילו להתקפל.

נשארתי ביחד עם החבר, חבר שלנו ועוד זוג שבאו באיחור אופנתי. והיה דיי מצחיק וכייפי. אחרי חצי שעה בערך גם אנחנו הלכנו וכמובן שאני וחבר שלי נתקענו עם רוב החשבון. מילא.

היום התעוררנו מוקדם מדיי, סבתא שלי התקשרה לאחל לי מזל טוב ולאחר מכן ראש העיר בכבודו ובעצמו התקשר לאחל לי מזל טוב וחג שמח. בכלל, קיבלתי הרבה ברכות- בעיקר בפייסבוק, אבל גם בסמס וגם התקשרו לברך אותי וזה בהחלט מאוד נחמד ומחמם את הלב.

אני והחבר נסענו לקניון לשתות קפה עם ההורים שלי. לצערי הוא היה צריך לחזור הביתה וללכת לעבודה. הייתי קצת עצובה כי אני מאוד מתגעגעת אליו.

בערב אבא שלי הכין בלינצ'סים שאני אוהבת לכבוד יום ההולדת ועשינו לחיים.

אפשר לסכם את זה כיום הולדת נחמד למדיי. אולי אני לא צריכה לעשות חגיגות המוניות יותר, אלא לחגוג בנפרד כל פעם או פשוט להיות ספונטנית וברגע האחרון להחליט מה לעשות.

אני מאחלת לעצמי להיות יותר שלווה ורגועה ולהפסיק עם הביקורת העצמית. מאחלת לעצמי הרבה הצלחה בשנת הלימודים הקרובה (אוטוטו כל הכיף מתחיל) ולהמשיך לשפר את הציונים ולהשיג את מה שאני יכולה לו. מאחלת לעצמי שאני והחבר נמשיך להיות מאושרים ביחד. מאחלת לעצמי להצליח לחסוך כסף לשם שינוי ולטוס לחו"ל או לעשות רישיון. מאחלת לעצמי להיות יותר פתוחה מבחינה חברתית, להתחיל ליזום, לבלות וליהנות בעיקר מהרגעים הקטנים.