השריפה נגמרה ואנחנו חזרנו לשגרה.

כל כך רציתי לראות את החבר שלי, באתי אליו ביום שני. סוף סוף נתתי לו את החיבוק שכל כך רציתי.

אני אוהבת את הימים שאני אצלו.

לרוב אני באה אליו אחרי הלימודים ביום שלישי ובימי חמישי אנחנו נוסעים ביחד ללימודים.

הוא גר ביחידת דיור של ההורים, עם כניסה נפרדת, כך שזה לא מפריע לאף אחד ויש לנו את הפרטיות שלנו.

אני משאירה אצלו דברים שלי והוא פינה לי שתי מגירות בארון.

הוא מכין את האוכל ואני לרוב שוטפת את הכלים. אני גם דואגת שיהיה מסודר ונקי, אבל שלא ישתמע מכך שהוא לא דואג לזה בעצמו. הרבה פעמים שטפתי את הדירה וסידרתי אותה, כי אני ממש מרגישה כמו בבית.

כיף לי לשבת ביחד איתו מול הטלוויזיה, או סתם לדבר במיטה.

אני אוהבת שאנחנו הולכים ביחד לסופר ומחליטים מה לקנות לארוחת צהריים/ערב.

אני אוהבת ללכת לישון ביחד איתו ולקום ביחד איתו.

למרות שאנחנו כמה ימים ביחד, אנחנו כן נותנים את המרחב אחד לשני. אנחנו לא כל הזמן תקועים אחד בתוך השנייה וגם יוצאים מהבית.

היום היינו בקניון וקנינו וילון למקלחת. לצערי אני שוב לא מוצאת בגדים יפים במחירים סבירים. מה יהיה? אבל לפחות מצאתי ג'ינס חדש.

אני חושבת שאנחנו מסתדרים ממש טוב. יש לנו תקשורת טובה ופתוחה ואני לומדת להוציא ולשתף ולא לשמור הכל בבטן.

אנחנו מאוד היינו רוצים לעבור לגור ביחד, לצערי זה עדיין לא אפשרי מבחינה כלכלית.

אולי שנה הבאה...