בסיכום העשור שלי לפני שנה כתבתי " אני לא יודעת לאן תוביל אותי השנה החדשה ולאן ייקח אותי העשור הבא. אני מקווה שזה יהיה מוצלח."

אני יכולה לומר שהשנה החדשה, שנת 2010, הובילה אותי למקומות מוצלחים.

שנת 2009 הייתה שנה שהסתיימה בכאב גדול. זו הייתה שנה קשה של הרבה שינויים, החלטות כואבות והתבגרות. שנת 2010 התחילה מעט מקרטעת.

ב-1.1 יצאתי לדייט הראשון עם החבר שלי. אז זה לא הוגדר כדייט. היתה לי תחושה שהוא מעוניין בי וראה את זה כהרבה יותר מ"סתם ידידים שיוצאים לבלות ביחד". באותו ערב הוא נישק אותי, וזה גם זרם לכיוונים אחרים. אבל לא הכל הלך חלק. לקח לי זמן להבין שאני בעצם מאוהבת בו. לקח לי זמן להבין מה אני רוצה, להתגבר על הפחדים שלי. לא רציתי להיכנס לקשר שאני לא שלמה איתו ב100%. גם לו לקח זמן. באותו זמן המערכת יחסים עם האקסית שלו לא הייתה סגורה. זאת אומרת, מבחינה טכנית הם עדיין היו ביחד, אבל בפועל לא. ידעתי שאני לוקחת סיכון, שאני עשויה להיפגע. גם לא רציתי לקחת עליי את האחריות לסיומו של הקשר שלהם. רועי אמר לי לדבר איתו ולהבהיר לו שזה או אני הוא היא, כי במצב הזה שתינו נדפקות ונפגעות, השאלה מי תיפגע יותר. אבל בסופו של דבר הוא נפרד ממנה. הוא אמר שזו החלטה הכי טובה שהוא עשה, כי הקשר שלהם היה גרוע והם נשארו ביחד מתוך ההרגל. ב-27.1 החלטנו שזה התאריך הרשמי שלנו, וכן, בקרוב אנחנו חוגגים שנה.

בסמסטר א' לא הייתי מרוצה מהציונים שלי. הציונים שקיבלתי היו נמוכים יחסית, פגעו בביטחון העצמי. התחלתי לחשוב שאולי אני לא כזו טובה, שאולי לא מתאימים לי לימודים אקדמיים. מאוד התאכזבתי מעצמי. לא הבנתי איך למרות שלמדתי, למרות שהשקעתי, למרות שנדמה לי שאני יודעת את החומר- לא הצלחתי ולא קיבלתי ציונים גבוהים.

גם מהעבודה לא הייתי מרוצה. זאת אומרת, העבודה הייתה נחמדה, אבל משעממת. (עבדתי כעוזרת במרכז הפסיכולוגי של האוניברסיטה). היא לא איתגרה או עניינה אותי, והמשכורת הייתה מאוד מאוד נמוכה. כמו של חיילת. במרץ פיטרו אותי עקב קיצוצים והייתי מאוד מודאגת מהעובדה שאין לי עבודה ואין לי כסף ומה יהיה.

אבל איכשהו כל הדברים התחילו להסתדר ולהשתפר.

הקשר שלי עם החבר צמח, גדל והתעצם. אנחנו חולקים אהבה גדולה, שיתוף והבנה. הוא גם חבר, וגם החבר הכי טוב. נכון שאהבתי בעבר והיו לי קשרים טובים בעבר, אבל כאן זה שונה. אני לא יכולה להעביר את זה למילים כי רגשות כאלו קשה להסביר. למדתי להיפתח, לשתף, לדבר. וגם הוא. להגיד מה אני רוצה ולהגיד מה מפריע לי. יש לנו תקשורת טובה וזה הבסיס להכל. אני פשוט אוהבת להיות בחברתו. אנחנו מדברים על לגור ביחד וחתונה, ואני אוהבת לדמיין איך יהיו החיים המשותפים שלנו, איך ייראה הבית שלנו, האם יהיו לנו חתולים, אבל כרגע זה עוד רחוק. כל דבר בעיתו.

סיימתי שנה א'. הגעתי קצת יותר מוכנה, יותר מודעת לציפיות לסמסטר ב'.  שיניתי הרגלי למידה וכן, הציונים שלי עלו והשתפרו.

מצאתי עבודה חדשה, לגמרי במקרה. עבודה שאני נהנית ממנה. אני באה לעבודה בחיוך. עבודה שמשתלבת נהדר עם הלימודים. עבודה שבה מתחשבים בי. עבודה שבה מעריכים אותי וסומכים עליי.

התחלתי לעשות פילאטיס. מצאתי לי תחביב חדש. אני מוצאת את ההנאה של אחרי האימון, ההנאה של "עבדתי קשה" ויש תוצאות. ומעבר לתוצאות הפיזיות, יש תוצאות נפשיות. בזכות הפילאטיס, וגם בזכות העובדה שחבר שלי לא מפסיק להחמיא לי ואני גם מקבלת מחמאות מאחרים, דימוי הגוף שלי עלה. אני מתעסקת פחות ופחות באיך שאני נראית. אני יותר סלחנית כלפי עצמי. נכון, אני שומרת ומקפידה על מה שאני מכניסה לגוף שלי, אבל לא בצורה אובססיבית. אני יודעת שלא אוכל להיות הבחורה הרזונת שפעם הייתי. לראשונה גם לא הגעתי למשקלים נמוכים. אני שומרת על המשקל שלי פחות או יותר, הבגדים נראים עליי טוב ואני נהנית לקנות בגדים. אני יודעת שאני נראית טוב, אני מרוצה מהגוף שלי. אני לא עומדת מול המראה ובוחנת את עצמי בעין ביקורתית. כן, חשוב לי להיראות טוב. אני לא זורקת זין. אבל מצד שני, אני מסתכלת על מה שיפה. לא יהיה לי את הגוף שהיה לי שהייתי צעירה יותר. אני גם לא צריכה להיראות ככה. גם הרבה זמן לא נשקלתי. אני לא יודעת אם זה כי אני לא רוצה להתמודד או כי אולי לא באמת אכפת לי וזה לא כזה משנה. מה שמשנה זו ההרגשה שלך.

אני לא מגדירה את עצמי כמופרעת אכילה יותר. נכון, הייתי חולה וכן, המחלה הפכה אותי למי שאני היום. אני לא שוכחת אותה. אבל כבר אין בי נספחים שלה. אין לי שאריות. היא לא חלק ממני ומהיום- יום. הרבה זמן שלא היו טריגרים או מחשבות. היא בתת מודע, אי שם. אני מודעת לה, אני זוכרת אותה, אני מי שאני בזכותה או בגללה, אבל היא בעבר. אני לא חולה יותר. אני לא שם. אני יכולה לומר בלב שלם שהיא לגמרי מאחורי.

אני מרגישה שהשתניתי. שעשיתי קפיצת דרך באיך שאני מרגישה ותופסת את עצמי ואת חיי.

גם מבחינה חברתית המצב השתפר והשתנה לטובה. הכרתי אנשים חדשים ומדהימים. אנשים שכיף לי בחברתם, שאני מרגישה משוחררת. נכון, לפעמים אני מרגישה קצת בודדה ושאף אחד לא מכיר ולא מבין אותי, אבל זה טבעי וקורה לכולם. תמיד אהיה יותר שקטה וביישנית, כי זה האופי שלי, אבל אני מצליחה להתגבר על זה.

בלימודים התקרבתי לכמה בנות ואני כבר לא יושבת לבד. למדתי להתחבר ולהשתלב. וזה כיף להיות חלק מחבורה.

ובכלל, יצאתי הרבה ונהניתי מאוד ביציאות האלו, זה משהו שהיה לי קצת חסר בעבר.

אני מאחלת לעצמי ששנת 2011 תמשיך במגמה הזו. שאמשיך להצליח בלימודים- בשביל עצמי. שיהיה לי טוב. שאמשיך ליהנות. אני מאוד רוצה לטוס לחו"ל, מקווה שהשנה זה יקרה. אני גם מקווה שתחזור לי קצת המוזה. שתהיה שנה טובה, מלאת הגשמה, סיפוק הצלחה ואהבה.