בסוף השבוע האחרון נסעתי עם החברים לכנרת, על מנת לחגוג יום הולדת לאחד מהחברים.

הייתי בכנרת שלוש פעמים בחיי: פעם ראשונה כשהייתי בבטן של אמא שלי, פעם שנייה מתישהו ביסודי עם המשפחה וחברים של ההורים, כל מה שאני זוכרת את המגלשות ואת תחרות בגד הים הכי יפה המביכה שהשתתפתי בה- לבשתי בגד ים שלם עם מעיין חור עגול באמצע, אני באמת לא יודעת מאיפה אמא שלי הוציאה את המפגע האופנתי הזה והפעם השלישית בגיל 9, נסעתי ביחד עם חברה, אבא שלו ובת הזוג שלו ללונה גל ואני זוכרת שטבעתי באבובים והאבא  והבת זוג לא הפסיקו להתנשק מאחורי עיתון. כך שאין לי חוויות טובות ומסעירות מהכנרת.

בכל מקרה, יצאנו לדרך בסביבות 18:00. נסעתי עם חבר שלי, חבר שלו שנהג, החברה של החבר ואחותה של החברה. האוטו שלו קטנטן כך שנאלצנו להצטופף ולשים חלק מהדברים עלינו כי לא היה מספיק מקום בבאגז'.

החבר שחגג יום הולדת רצה ללכת לחוף של כפר נחום, הגענו למקום וראינו שהחוף ממש קטן ומלא וסיכמנו שנגיע לחוף אמנון. לאחר עוד סיבוב, הגענו אל החוף, מצאנו פיסת דשא והתחלנו להקים אוהלים.

החבר החוגג הגיע לכניסה ונאמר לו שאסור להשמיע מוזיקה. הוא התחיל להתווכח עם הבחורה בכניסה על זה ולאחר דין ודברים אמר לה שתחזיר לנו את הכסף. נורא התרגזנו כי א. אנשים שם כן שמעו מוזיקה ולא בשקט ו-ב. אחרי שסוף סוף הגענו והקמנו את הכל, זה ממש מרגיז לפרק ולצאת, בעיקר שכבר השעה מאוחרת. אבל אנחנו לא אסרטיביים מספיק ויצאנו החוצה. כמובן שלא היה שום חוף אחר ללכת אליו. עשינו סיבובים סתם. החבר שנהג ממש התרגז ופשוט התפרץ על החבר שחגג. האמת, אני ממש מבינה אותו. ואז משום מקום, באה חברה של האחות של החבר שחגג והתחילה לצעוק עליו! בחורה שהיא פרחה- ערסית מגעילה כזאת. האמ-אמא של הפרחות. זה אמנם לא יפה, אבל היא ממש שמנה וצחקנו עליה במשך כל הטיול. אבל היא פשוט מתנהגת כמו שהיא נראית, אז זה מגיע לה. אישה בהמתית כזו. ומה עשינו בסוף כמובן? חזרנו לחוף אמנון. איזה בושות.

כשהגענו לחוף כבר לא היה ממש מקום. התמקמנו במקום עם אבנים וקוצים. כבר הייתי עייפה מחוסר שינה, מהנסיעה, מהסיבובים ומזה ששיגעו אותנו. גם התרגזתי על חבר שלי בגלל איזשהי אי הבנה ופשוט זרקתי את הדברים והלכתי בינות הקוצים כמה שיותר רחוק כדי לבכות על מר גורלי. התקשרתי לאחותי ובכיתי לה בטלפון, כמעט אמרתי לה שתגיד לאבא שיבוא מהר לקחת אותי.  בסוף החבר שלי הרגיע אותי וחזרנו למאהל.

מה שהרגיז עוד זה שחלק מהאנשים עבדו וסידרנו וקבוצה לא קטנה של אנשים- חברים של החבר החוגג מהטיול לחו"ל פשוט התיישבו ועישנו להם נרגילה. הם באו לגלגל את הג'וינטים שלהם וללכת.

בסוף בערב היה דיי נחמד, למרות שהייתי נורא מורעבת ולקח זמן עד שהאוכל היה מוכן. אני והחבר לא הצלחנו לישון, כי אנחנו לא מסוגלים לישון כשלא נוח לנו ושיש רעש. אני חושבת שנרדמתי לאיזה 10 דקות וזהו. ניסינו להעביר את הזמן עד שכולם יתעוררו.

למחרת בבוקר השתכשכנו קצת במיימי הכנרת המטונפים. וכמובן- נתקעתי קשות בכל האבנים הגדולות והחדות שיש במים. מהר מאוד מיציתי, כבר נהייה חם ולח. אני חושבת שהתייבשתי, רק רציתי הבייתה.

בסביבות 12 בצהריים קיפלנו את הדברים ונסענו הבייתה.

חזרתי עם תחושה של החמצה. היה יכול להיות ממש כיף אם זה היה מאורגן כמו שצריך ואם הייתה חברה נורמלית. אם היינו רק אנחנו, החברים הטובים זה היה הרבה יותר כיף. אבל מילא. טבריה הספיקה לי לכל החיים.

אתמול היה מועד ב' האחרון שלי. בסופו של דבר, החלטתי לגשת וחתמתי ויתור על הבחינה. הרגשתי שאני לא בטוחה בעצמי, שאני לא זוכרת טוב את החומר והחלטתי לא לקחת את הסיכון שאני אוריד לעצמי ציון ולחסוך לעצמי את הלחץ. אני אסתפק ב-85.

זהו, אפשר לומר שסיימתי שנה שנייה ועד אוקטובר אני בחופש.