אז כמו שניתן לנחש, מצבי לא היה מי יודע מה טוב בזמן האחרון.

יום ראשון הייתה כאמור, השיחה עם אדיר (שני פוסטים למטה). אני עדיין לא מבינה מה הוא רוצה, אני עדיין לא מבינה מה הייתה המטרה שלו. זה נראה כאילו הוא ראה יותר מדיי טלנובלות. לא הבנתי מזאת אומרת "לבסס את הקשר שלנו ביחד". מה, אנחנו הולכים להתחתן או משהו כזה? לא נראה לי.

ונפגעתי. לא נפגעתי כי "אוי אני אוהבת אותו מה אני אעשה בלעדיו? בו- הו", אלא נפגעתי כי סמכתי עליו. כי חשבתי שהוא ידיד שלי. כי חשבתי שבאמת אכפת לו ממני. אבל פתאום השיחה הזאת. נכון, אף אחד לא מוכרח להיות איתי בקשר, אבל היחס שלו, היחס שלו, כאילו הוא יכול לשחק בי. היחס שלו, שהוא נותן לי אישור על זה שאני "נורמלית".  היחס המזלזל הזה, שפתאום הוא רוצה להתרחק כי אני משום מה "מסוכנת". היחס שלו, כאילו הוא הכל יכול, הקדוש שעוזר להדר המסכנה.

אז כן. נפגעתי. בכיתי. כי האמנתי בו. כי באמת ובתמים האמנתי שהוא טוב כלפיי. אבל טעיתי. טעות מרה. בכיתי, כי הנה, אני שוב נותנת לו לדרוך עליי. הוא לא זרק אותי פעם אחת. הוא זרק אותי כל כך הרבה פעמים. שוב ושוב אני נפגעת ממנו, נותנת לעצמי להישבר ולבכות. נותנת לו לשבור אותי לאלפי רסיסים קטנים. וכל פעם זה מחדש.

אבל לא, אני לא אשפיל את עצמי. אם הוא רוצה, שידבר איתי. ונכון שאני נאבקת בדחף שלי לשלוח לו הודעה, אבל אני לא שולחת. אני לא אשפיל את עצמי יותר ממה שכבר השפלתי עד כה.

הוא מתעלם ממני, ואני אתעלם ממנו. שהוא יחליט מה הוא רוצה מעצמו.

אני ועוד מספר אנשים חושדים שהחברה שלו אמרה לו לעשות את זה (זה דיי ברור האמת). אם כן, היא טיפשה והמוח שלה כנראה בגודל זערורי.

ביום שני סתם הגעתי לבית ספר, התבטלו לנו שיעורי ספרות וחיבור, וטוב שמישהו טרח להודיע גם. אבל לפחות הספקתי להראות את מה שמורני כתבה לי. היא ביקשה להישאר בעילום שם. חופית אמרה שזה יפה, וחשבה שזה רועי, או מור או אלון כתבו. מורן אמרה שזה יפה, ושאני צריכה לבחור את מה שאני אוהבת, אם כי משום מה השורה האחרונה נראית לה נדושה. רויטל אמרה את אותו הדבר, והוסיפה ששלה יותר יפה. ממש לא. טוב יש לה מין שיגעון גדלות כזה, ציטוט שלה "אני כיוצרת."

הפכתי לאחרונה לתולעת ספרים קטנה. קראתי את "ילדות גדולות לא בוכות", שזה ספר נהדר, ואחר כך התחלתי לקרוא את "בנעליה". נשארתי ערה עד עשרה לשתיים בלילה אתמול, והכל כדי לסיים אותו. אפילו בכיתי בסוף.

ועכשיו התחלתי לקרוא את "ג'ונו וג'ולייט".

היום בקושי הצלחתי לקום בבוקר, מאחר וישנתי כולה חמש שעות בתוספת חלום מטריד. כל כך לא רציתי לקום מהמיטה, היה כל כך כיף מתחת לפוך, ומה גם שירד חתיכת גשם, אבל ידעתי שאני צריכה לקום.

היה לנו שיעור חיבור, ספורט התבטל – אז הלכתי לחופית ואז הבייתה. שעתיים אנגלית ומתמטיקה. היה אמור להיות לנו מבחן, אבל גיליתי בבוקר שהוא נדחה ליום חמישי.

ולאחותי הייתה היום יום הולדת 12.

מחר יש לי יום חופשי. שוב.