ביום רביעי שעבר, התקיימה ההרצאה האחרונה שלי בתואר הראשון.

שנה אחת של מכינה ושלוש שנים של לימודי B.A בחוגים  סוציולוגיה-אנתרופולוגיה ושירותי אנוש עברו כל כך מהר.

המכינה הייתה מאוד מהנה. החוייה הייתה של תיכון משודרג. כל הציונים שלי היו מעל 90 וזה בעצם עזר לי להתקבל ללימודים.

אני זוכרת את היום הראשון של שנה א', הגעתי לתרגול ראשון ב"מבוא  לסוציולוגיה". הגעתי לכיתה ולא הכרתי אף אחד. הייתי מלאת חששות והמתרגל הפחיד אותי עוד יותר: בחנים כל שבוע, מאמרים באנגלית. איך אני אסתדר? איך אני אצליח? ומי כל האנשים האלו? איך אכיר חברים? אני כל כך ביישנית...

התחלתי לדבר עם בחור שנראה לי מוכר מהמכינה. אני ואותו בחור כבר שנתיים וחצי ביחד.

בסמסטר הראשון כמעט ולא היו לי חברים. הייתי יושבת לבד בהפסקות. אבל עם הזמן יצרתי קשרים חדשים. התחלתי להכיר אנשים חדשים. חלק מהקשרים החזיקו מעמד וחלקם התרופפו. למדתי להיות חברותית ופחות ביישנית.

ולגבי הלימודים? למדתי. למדתי לקרוא מאמרים, גם באנגלית. למדתי איךלכתוב עבודות, איך לקרוא מאמר, איך לעשות את הסינון – מה חשוב ומה לא חשוב, במה צריך להשקיע, איך מחפשים חומר בספרייה, איך ללמוד למבחנים, איך כותבים סמינריון ואיך מציגים רפרט. גם הציונים דיי טובים.  אז
כן, יש כמה קורסים שקיבלתי בהם סביבות ה-70, אבל יש גם הרבה מאוד קורסים בהם הציונים הם 85-95. ומעבר לציונים- הרחבתי אופקים. וזו לא קלישאה. הרבה בנות נרשמו כבר לתואר שני ושואלים מה איתי, אבל אני מרגישה שאני לא יודעת מה בדיוק אני רוצה ללמוד. האם ללמוד את הפרקטי או מה שמעניין. ואני גם זקוקה לחופש.

ציפיתי שיהיה לי מעיין "פרץ התרגשות", כמו שיוצאים לחופש הגדול, אבל הרגשתי אדישה. אולי רק שאגיש את הסמינריון האחרון שלי, ארגיש שזהו- זה,

זה באמת נגמר. אולי אני לא באמת מעכלת, שהנה כבר התחלתי חיים אמיתיים.

יום אחרי היום האחרון בלימודים, הייתי בלוויה. אמא של חברה מהלימודים נפטרה, אחרי שהייתה במצב קשה מאוד לאחר תאונת דרכים. זה היה פשוט עצוב. כואב. נורא. בעיקר קרע לי את הלב לראות אותה מתייפחת וצורחת וממאנת לעזוב את הקבר. ככה סתם, באמצע החיים, החיים שלה התהפכו לגמרי. אני חושבת שזה בעיקר מכניס לפרופורציות ומבינים מה באמת חשוב וכמה הכל שביר. לא ראיתי את ה"חברות הטובות" מהלימודים. כנראה  שהחברות הזו הייתה טובה בשביל להכין ביחד עבודות, או להשלים שיעור או לשתות קפה בדשא.

בינתיים כבר היה לי מבחן אחד ב"סוגיות בניהול ושיפור שירות". הקורס היה מאוד מעניין ואני מאוהבת במרצה, שהוא במקרה ראש החוג שלי. מסודר, מאורגן,שולח לנו מיילים מפורטים ובעיקר מרגישים שהוא אוהב ללמד ורוצה בהצלחת הסטודנטים שלו. אני חייבת להודות שבקושי למדתי למבחן הזה והמבחן היה לי קשה. זאת אומרת, המבחנים של המרצה גם ככה קשים ודורשים הרבה מאוד הבנה וחשיבה מחוץ לקופסה, וניסיתי לעשות כמיטב יכולתי. בשאר המטלות של הקורסים יש לי ציונים טובים, ככה שאני מקווהשאני אקבל ציון סביר.

שבוע הבא יש לי מבחן ב"ניהול משאבי אנוש". האמת שלא הייתיכל כך בקורס הזה, כי הוא שילוב של כמה קורסים שכבר עשיתי בעבר וגם כי תמיד נפלו לי על יום הקורס כל מיני בלת"מים. ככה שבינתיים ירד לי הציון בגלל הנוכחות. היום ארגנתי לי את כל החומר בצורה מסודרת ואפילו הסתכלתי על המאמרים והדפסתי את הסיכומים שלהם. אני אלמד בשישי- שבת ויש לי יום חופש לפני הבחינה, אני מקווה שיהיה בסדר.

משום מה, כבר אין לי ציפיות מעצמי. אני רק רוצה לעבור ולסיים עם זה כבר.

ונשאר לי הסמינריון להגיש מתישהו בסוף אוגוסט. ואם כבר מדברים על זה-מזכירה לכם את הקישור לשאלון שלי. ממש אשמח אם תענו ו/או תפיצו הלאה. זה מאוד מאוד חשוב לי.

http://tfasim.org.il/tofes/tm428