"יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש. 

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה 
הידיים הקפוצות יתארכו 
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל 
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל 
להיות שלם עם עצמו. 

 
וזה יבוא, אתה הרי יודע 
לא הכל יטלטל אותנו 
לא הכל יכה 
ומה שייפתח לנו 
מחכה"

ראש השנה זה החג שאני הכי אוהבת, אולי בגלל שנולדתי בו. הוא תמיד מתקשר לי לחילופי עונות, לרוחות קרירות של סתיו, להתחלות חדשות ולשינויים.

השיר למעלה, "מחכה" בביצוע של עידן רייכל שתמיד מרגש וגורם לי להצמטרר מתקשר לי גם לשינויים שיגיעו.

היו לי שנים לא טובות. שנים של דיכאון, של ייאוש, של קושי. שנים בהן נאכלתי מבפנים במקום לאכול. בעיקר שנים של חוסר אמונה בעצמי. וכמו שכתב עידן רייכל - "יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש משהו ישתנה... זה יבוא בטוח בעצמו"- הדברים החלו להשתנות. התחלתי להתמודד. התחלתי להתגבר ובעיקר להתבגר. הוכחתי לעצמי שאני חזקה ושגם מהנקודה הנמוכה ביותר, גם מהמצב הכי גדול של ההרס  העצמי- אפשר לצמוח הלאה.

השנה העברית האחרונה הייתה שנה טובה. קרו לי בה הרבה שינויים משמעותיים וטובים. התחלתי שנה אחרונה באוניברסיטה וגם סיימתי אותה. בשבוע האחרון הגשתי את הסמינר האחרון לתואר ואפשר לומר שאני בעלת תואר ראשון. התחלתי עבודה חדשה ואפילו זכיתי לקידום. עברתי לגור עם הבן זוג שלי. הגעתי להרבה תובנות ומסקנות. היו לי הרבה ימים טובים, ימים של חיוכים ושל שמחה. למדתי ליהנות מהדברים הקטנים והפשוטים. ובעיקר- למדתי לאהוב את עצמי קצת יותר. להעריך את עצמי קצת יותר. לפתח קצת יותר ביטחון עצמי ואסרטיביות. אני יכולה לומר שהגשמתי את המטרות שהצבתי לעצמי. שאני סוף סוף יודעת מי אני ומה אני רוצה מחיי.

אני לא יודעת מה יקרה בשנה הבאה.

אני מקווה שהדברים הטובים ימשיכו. שאני אצליח להתמודד עם הדברים הפחות טובים. שיגיעו השינויים וייפתחו לי עוד דלתות. 

אני מקדישה את השיר הזה לעצמי. מה שייפתח לי מחכה.

שנה טובה וחג שמח.