הגיעה התקופה של "אחרי החגים".

קשה לחזור לעבודה אחרי כל כך הרבה ימים של חופש, אפילו שכן עבדתי בערבי החג ויום אחד במהלך חול המועד.

היו הרבה ארוחות, הרבה מנוחה, קריאה, שוטטות בקניון, מפגשים עם חברים, שיעורי פילאטיס.

עשינו טיול משפחתי לעכו העתיקה ויום אחד קפצנו לאיקיאה וחזרנו עם הרבה שלל. שיניתי את מראה הסלון ועכשיו סוף סוף הסלון נראה כמו שצריך.

חזרו אליי משני מקומות עבודה וכבר היו לי שני ראיונות.

במקום הראשון נראה שהמנהל שם מאוד התלהב ממני וחזרו אליי שאבוא להתנסות. אבל אני לא מעוניינת. לאחר כמה הרהורים, אני לא מרגישה שהמקום הזה בשבילי. אני לא יודעת על מה לשים את האצבע, אבל זו תחושה ואני תמיד הולכת עם התחושות שלי.

המקום השני קצת יותר מעניין. אמנם העבודה יותר אדמינסרטיבית,  אבל התחום מאוד מעניין וגם מתקשר למה שלמדתי. שבוע הבא יש לי ריאיון נוסף אצל המנהלת. אני מקווה שאעשה עליה רושם טוב, כי מאוד מתחשק לי לעבוד שם.

אני אצטרך לדבר עם המנהלת שלי ולהודיע לה שאני חושבת על עבודה. אבל אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה. המנהלת שלי הפכה כבר לחברה וזה הופך את זה לעוד יותר קשה. מאוד נקשרתי למקום העבודה שלי וכרגע מאוד קשה לי לחשוב ולעכל את העובדה שאני מתכננת לעזוב. אני יודעת שאני לא חייבת לאף אחד שום דבר ואלו החיים שלי. אני צריכה עבודה שיהיה לי בה טוב. שיהיה לי לאן להתקדם. שתשתלב באורח חיי. זו אחת הבעיות שלי- קשה לי לעשות את ההפרדה בין האישי לבין המקצועי. אולי בגלל זה אני כל הזמן בלחץ ולא ישנה טוב.

סוף סוף יום שישי. 

היה לי היום שיעור פילאטיס נהדר. אני מרגישה את הגוף שלי מתחזק לאט לאט ואת השרירים נמתחים ומתגשמים. גם ירדתי בהיקפים. 

הבית נקי ומצוחצח ומדיף ריח טוב, הכביסה מתייבשת לאיטה על החבל, האוכל מוכן, קניתי עוגה בקונדיטוריה. אני אחרי מקלחת מפנקת ועוד מעט אלך לישון את השנ"צ הקבוע של שישי.

בתקווה שתקופת "אחרי החגים" תביא איתה דברים טובים.