אני מתעוררת עוד לפני השעון המעורר, ב7:30. אני מתהפכת במיטה, מנסה לנמנם ולנצל את השעה שנותרה לי לישון. הלכנו לישון מאוחר, אחרי ערב לא פשוט. ב8:29 אני מחליטה לכבות את השעון וקמה מהמיטה. יש לי שיעור פילאטיס היום.

אני מתארגנת, שותה קפה, מלטפת את החתולות ומגניבה נשיקה לבן זוג שעדיין ישן.

בחוץ מזג אוויר קריר, אפור ושקט. אני אוהבת את השכונה שלי, בעיקר בימים כאלו. אני מגיעה לתחנת אוטובוס. יושבים בה שלושה אנשים מבוגרים: גבר ושתי נשים. הנשים מדברות על כאבים בעצמות וברגליים, ועל מישהי שהפסיקה לעבוד. האוטובוס מגיע ולהפתעתי הוא לא ריק. נכון שהתחבורה הציבורית בחיפה היא על הפנים, אבל לפחות יש לנו אוטובוס בשבת. אני שומעת מוזיקה, מסתכלת על הנוף. הרחובות דיי ריקים, יש כמה בתי קפה פתוחים ובהם יושבים אנשים. אני תוהה מי האנשים האלו, שקמים מוקדם בשבת בבוקר והולכים לבית קפה.

אני יורדת בתחנה שלי, הגעתי לפני הזמן. אני מתיישבת על ספסל, עדיין עם האוזניות, לא בא לי להיכנס לסטודיו. על פניי חולפים אנשים בריצה או הליכה מהירה. ממול אישה מנקה את החלון. יש לי קטע כזה, שאני מנסה להסתכל לתוך בתים מבעד לחלונות פתוחים. אני אוהבת לראות איך אנשים מסדרים את הבית, מי גר בבית, מי האנשים האלו. אני מנסה לדמיין את החיים שלהם.

הגיע הזמן להיכנס לסטודיו. השיעור מפוצץ. זו מדריכה שאני לא מכירה- מדריכה שלימדה לפני שנים ועכשיו חוזרת. השיעור נהדר. תרגילי בטן כמו שאני אוהבת. אני מרגישה את השרירים שלי כואבים, נמתחים, עובדים, את הגוף מתחזק. אני תפוסה עוד מהשיעור של אתמול, אבל אני לא מוותרת לעצמי. עושה את התרגיל ברמת הקושי הכי גבוהה. כשהשיעור נגמר אני בתחושת "היי". אני מרגישה רזה, גמישה וגבוהה יותר. 

הבן זוג מחכה לי, הוא אוסף אותי הבייתה.

בבית יש כביסה להוריד לפני שיתחיל לרדת גשם וצריך לנקות את השירותים של החתולות. אני מעבירה מטאטא על כל הבית. נעים להכיר, אני חולת ניקיון. שוטפת את הרצפה ומנקה את הבית גם בשלישי וגם בשישי- אבל בשישי זה ניקיון יותר יסודי. פעמיים ביום אני גם מטאטאת ומוצאת איפה לנגב אבק.

מהרצפה שלי, כמו שאומרות הפולניות, אפשר לאכול.

אני רעבה. מתחשק לי גם לשבת בבית קפה. מתחשק לי פנקייק, אבל אין לי כוח להכין, וחוץ מזה, צריך להשאיר מקום לארוחת צהריים אצל ההורים. מתחשק לי גם קרואסון חמאה/שוקולד גדול, אבל אין. אני מחליטה להכין סנדוויץ' חביתה. אני מוסיפה תמצית וניל לחביתה שלי וחותכת פרוסות חלה עקומות. אבא שלי תמיד צחק עליי שאני רוצחת את החלה. 

נכנסת להתקלח. כמעט ולא מזיעים בפילאטיס. אבל אני אוהבת להתקלח אחרי השיעור. אני מסתכלת על הקעקוע של השכמה הימנית. בניגוד לקעקוע שעל הרגל, שאותו אני רואה כל הזמן, כדי לראות את הקעקוע צריך להסתכל במיוחד. חלפו כבר שבע שנים מאז שעשיתי אותו, ואני עדיין מאוהבת. אני מסתכלת קצת על עצמי. כולם אומרים שרזיתי. אני חושבת שכן, אבל אין לי משקל בבית ואין לי כוח לחזור לחדר לקחת סרט מדידה ולמדוד את ההיקפים. אני נשארת קצת יותר זמן מהדרוש מתחת למים החמים. בא לי להישאר שם עוד, לא לצאת בכלל. אוטוטו כבר צהריים.