התחילה התקופה האהובה עליי ביותר השנה.

מחר ראש השנה - החג האהוב עליי (לא פלא, נולדתי בו).

ככל הנראה יום העבודה האחרון שלי יהיה 29 לספמטבר. הבנתי שזה לא חוקי לתת לי מכתב, ואני גם לא אקבל שום דבר - אבל בסדר. אני צריכה להתמודד עם ההשלכות. בחרתי להתפטר בתקופה לא טובה - גם חגים וגם חתונה, אבל אני מאמינה שיהיה בסדר. באופן רשמי אני אמורה לעזוב ב20 לחודש, אבל המנהלת שלי שאלה אם אני יכולה לעזוב אחרי החגים. אמרתי לה שאם זה בסדר מבחינת משאבי אנוש זה בסדר גם מבחינתי. אבל אף אחד לא הודיע לי שום דבר. 

זה דיי מעניין לראות איך כל התיאוריות שלמדתי בלימודים בנושא עבודה רוקמות עור וגידים. אני רואה את זה גם על עצמי וגם על אחרים. רמת השחיקה וחוסר השביעות רצון שלי כל כך גבוהות - שאני פשוט לא מסוגלת יותר. אני כן רוצה לעזוב בצורה יפה ולא לזרוק ז', אבל מבחינה נפשית- עייפתי. וזה עוד יותר מתסכל שאני גם צריכה לעבוד בחגים! הדבר היחיד שיש לי כוח לעשות זה קלסר החפיפה שלי, לבאה האחריי. זה בדיוק כמו החודש האחרון לפני השחרור מצה"ל- שהוא החודש הכי הכי קשה.

לשמחתי כולם מפרגנים לי, שמחים עבורי ומחזקים את החלטתי. כולם גם שואלים אותי מה אני רוצה לעשות עכשיו - ואני באמת לא יודעת. אני כן מחפשת בתחום האדמינסטרציה, אבל אני מרגישה שלא מצאתי את עצמי. מצד אחד אני אוטוטו בת 26, מתחתנת, ואפילו בי עולות בי מחשבות ורצון לילדים משלי (והיו תקופות שחשבתי שאני לא ארצה ילדים ואם כן - רק בעוד הרבה מאוד זמן). מצד שני, אני מרגישה לעיתים בת 16 שעדיין לא סגורה על עצמה. זה מזכיר לי שפעם שמעתי שיחה בין שתי נשים בפילאטיס על כך שגיל ההתבגרות נמשך עד גיל 30. שמצד אחד יש לצעירים הרבה ידע, הרבה ניסיון, הרבה חוויות, אבל מצד שני מבחינה רגשית הם עדיין לא מבוגרים. אולי אני עדיין לא מבוגרת, או שאני סתם רוצה לגלות מה יעשה לי טוב.

עוד חודש וחצי החתונה.

השבוע הייתה לנו פגישה עם האולם ובחרנו עיצוב (מפות בצבע שמנת ומפיות בצבע אדום) ותפריט. שבוע הבא כבר טעימות עם ההורים. גם קיבלנו סקיצה של האולם ופתקי ישיבה, וגם רכשנו באי.ביי מתנות לאורחים. גם ההזמנות כבר מוכנות ובראש השנה אנחנו נתחיל לחלק אותן וגם לשלוח. אני צוחקת על זה שמזל שאני מובטלת ויהיה לי הרבה זמן להתעסק בכל זה. זה מתקרב בצעדי ענק ואני מתחילה יותר ויותר להתרגש. אנחנו רק צריכים טבעות, בגדים לחתן (וגם לאחיות שלי!) ובטח עוד כמה דברים קטנים. ביום שבת סוף סוף יש מפגש של ההורים והאחיות ואני מקווה שזה יעבור בשלום.

היום הבן זוג שלי חוגג יום הולדת.

קמתי מוקדם ותליתי שרשרת יום הולדת שמח במטבח, ומתחתיה שמתי את המתנות שלו - חולצה מכופתרת מקסטרו ועוגת קראנץ' שוקולד מרולדין, וכמובן ברכה.

הוא ממש שמח(:

אני כבר מחכה לחג (למה לעזאזל מכריחים אותנו לעבוד גם מחר...).

אני מאחלת לעצמי שהשנה העברית החדשה תביא איתה דברים טובים, ושאמצא סוף סוף את הדרך שלי.

ובהזדמנות זו אאחל לקוראיי היקרים חג שמח ושנה טובה!