חזרתי.

עברתי קצת על הארכיון שלי. בדקתי מה עבר עליי בתקופה הזו לפני שנה ולפני שנתיים. מצד אחד זה נראה לי כל כך רחוק, מצד שני אני זוכרת את הכל היטב. נדמה שעשיתי מה שצריך. היום אני עושה מה שאני צריכה. אני לומדת לשחרר, להרפות. לתת לדברים להוביל אותי. אני בונה את עצמי ומנסה לא לפחד מהשינויים.

השתנה לא מעט.

מצאתי עבודה חדשה, ביום ראשון חתמתי על חוזה. מצחיק, דווקא השבוע קיבלתי עוד שתי הצעות עבודה נוספות. איפה הייתם כל הזמן הזה? אני לא דשה ב"אם" ו"מה אם" ו"אולי". החלטתי על מקום מסויים ואיתו ננצח. התפקיד הוא תפקיד פקידותי/מזכירותי, בחברה שהיא בינלאומית. התחום בו החברה עוסקת רחוק ממני שנות אור, אולי זה יפתח לי אופקים חדשים. גם המשכורת וגם התנאים הסוציאליים טובים. לראשונה אני נתקלת במקום עבודה טוב, ושלא נותן רק את המינימום הקבוע בחוק (או אפילו זה לא). ביום ראשון כבר פגשתי מישהי שאני מכירה מהתיכון, וזה נחמד שיש פנים מוכרות. בתחילת מרץ אני אמורה להתחיל. הבאסה היחידה שמדובר בהחלפה לחל"ד והבחורה כמובן אמורה לחזור, אבל תמיד יכול להיות מצב שהיא בסוף תחליט שלא לחזור, או שיתפנה תפקיד אחר שאליו אוכל לעבור. וגם אם זה לא יסתדר – יהיה לי עוד ניסיון וזה ייראה טוב בקורות חיים. זה יהיה מבאס אחרי חצי שנה שוב לעזוב, אבל מה שיהיה יהיה. החלטתי שאני מגיעה בגישה חיובית. בלי תהיות, בלי השוואות למקומות אחרים. אני מגיעה, בטוחה בעצמי, מחייכת, לומדת, עושה את הכל על הצורה הטובה ביותר.

כנראה גם נשנה מקום מגורים בקרוב.

חשבנו לעבור למקום אחר בשכירות. הדירה שלנו קצת קטנה ומעבר לזה – מחולקת. הקיר שמפריד בינינו לבין הדירה שלידנו עשוי גבס ועובר בחדר שינה שלנו. ככה שההרגשה היא שאין פרטיות, כי אם השכנה שומעת מוזיקה (והיא חובבת גלגל"צ בכל שעות היום)- זה כאילו מישהו שומע מוזיקה אצלנו בחדר שינה.

הסתכלנו קצת על דירות להשכרה והמצב פשוט זוועה.  ראינו דירות מוזנחות, עם ריח של עובש/טחב/זקנים, בלי תריסים על החלונות, שירותים שבנויים בצורה שאי אפשר פשוט להשתמש בהם (והעיקר במודעה מתלהבים "שירותים כפולים!"), דירות עם מקלחות מגעילות ומוזנחות, עם ארונות מטבח עקומים ושבורים, וחוסר פרקטיות בעליל- תנור שנמצא במרפסת שירות ולא במטבח, הכנה למכונת כביסה באבטיה, במיקום צר ופצפון ששום מכונת כביסה לא תיכנס אליו, יש כיור במקלחת, אבל המראה ממקומת לא מעל הכיור אלא במקום אחר, מקומות שאין אפשרות אפילו לתלות כביסה על החבל. וכמובן – שהמחירים בשמיים! אמנם הדירה שלנו קטנה ומחולקת, אבל השכר דירה לא יקר יחסית ויש לנו דירה יפה, מרווחת, מתוקתקת ומשופצת. אני חובבת פתרונות אחסון והצלחתי לארגן ולסדר עוד מקומות אחסון.

ואז חשבנו – אולי כבר עדיף לקנות. לגייס את הכל החסכונות שלנו ושל מי שרק אפשר ולהשתעבד לבנק- אבל לפחות בעוד 25 שנים נזכה לדירה משלנו. וגם כאן – המחירים פשוט מטורפים בלי שום הצדקה! דירות קטנות, או בלי חלונות (העיקר מתלהבים משיפוץ שעלה 50,000 ש"ח. אין לכם חלונות בדירה, נחנקתי!), או שדירות מאוד מוזנחות וצריך להשקיע בהן עוד מאות אלפי שקלים... אני לא מחפשת דירת פאר. אבל אנחנו צריכים דירה שתהייה מספיק גדולה להכיל משפחה ושתי חתולות. לא רוצה 5 חדרים – אני יכולה להסתפק בשני חדרי שינה, רק בתנאי שאחד מהם יהיה מספיק גדול לדחוס שניים או שלושה ילדים. ולא תהייה מוזנחת ואאלץ להוציא כספים על שיפוצים. ושתהייה פרקטית! (מסבר שחבלי כביסה זה משהו נדיר...) ואז חשבנו... לעבור לקריות. כן, לחזור חזרה למקום מגוריי. המחירים הרבה יותר הגיוניים ומקבלים תמורה הרבה יותר גדולה. בעלי התבאס קצת, כי הוא חיפאי מגיל 0 וקשה לו לעזוב, וגם אני רציתי לעזוב ולשנות... אבל אין ברירה. אז נחזור לגור ליד ההורים שלי. היום אנחנו הולכים לראות כמה דירות ואני מקווה שנהייה פחות ופחות מאוכזבים.

האמת שאני דיי מתרגשת, אני באמת מקווה שיהיה לנו בית משלנו, שנבנה את החיים שלנו ואת המשפחה שלנו.