הגיע הזמן לעדכן מה קורה איתי. כל מיני דברים קורים וממש מתחשק לי לכתוב.
יש לי פז"מ של חודש וחצי בעבודה החדשה. בינתיים אני יכולה לומר שסה"כ אני דיי מרוצה. יש ימים יותר מעניינים ויש ימים יותר משעממים. אני כבר דיי "שולטת בחומר", והתחלתי לרכוש חברים. יש לי הרגשה שמרוצים ממני. מצד אחד אני מאוד רוצה להשקיע ואני מנסה להיות הכי טובה שאפשר, מצד שני- כרגע אני רק עובדת זמנית שם, עד אוקטובר, אז זה קצת מבאס. אני מנסה לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר, כי אני כן ארצה להפוך לעובדת קבועה, אבל גם אם זה לא יסתדר- לפחות שיהיו לי המלצות טובות. מה גם שאין לי אופי של אחת שזורקת זין.
מחרתיים אני והבעל נחגוג חצי שנת נישואים. עבר כל כך מהר!
לא עשינו אלבומי חתונה, ומאוד מתחשק לי להזמין אלבומים מאיביי ולהכין אלבומים כמו של פעם.
ואם כבר בהקשר הזה, אנחנו מתכוננים לפרוייקט החדש שלנו: בית.
לפני כמה חודשים יצאנו במסע לרכישת דירה. היו הרבה ריבים, אכזבות ותסכולים על הדרך... אבל בסופו של דבר מצאנו.
נכון שזה לא בדיוק האזור שעליו חשבתי, אבל מצאנו דירה מקסימה, ברחוב שקט, בבניין מטופח, באזור טוב ויחסית מרכזי, והכי חשוב - קומה ראשונה.
לראשונה נכנסו לדירה והרגשנו שזה בית.
עוד באותו היום כבר עשינו משא ומתן וסגרנו את העיסקה, ואז התחלנו להריץ עניינים.
לפני שבוע וחצי חתמנו על חוזה לרכישה ושילמנו כבר 10%. וואו, כמה ביורקרטיה! וכמה חתימות! נעזרנו ביועץ משכנתאות, וככל הנראה אחרי החג כבר נלך לחתום בבנק על המשכנתא. ברגע שנקבל את הכסף מהבנק נוכל לקבל את המפתח ואז עוברים לכיף האמיתי: שיפוצים! אנחנו משפצים את המטבח ואת המקלחת והשירותים ועוד כל מיני דברים קטנים. אנחנו בדיוק בשלב של ההצעות מחיר. אני ממש מקווה שהכל יילך לנו מהר וחלק בלי יותר מדיי תקלות בדרך.
חשבתי על זה שעוד פעם החיים משתנים. בדיוק כמו שיש את השלב הזה שנפרדים מהחברים בתיכון, או שכבר שומרים פחות ופחות על קשר, ככה יש את השלב שגם החברים של אחרי התיכון קצת נפרדים. זוג אחד מהחבורה שלנו עבר למרכז לפני פחות משנה, זוג אחר גם בקיץ יעבור דירה לעיר אחרת, אנחנו גם נעבור לעיר אחרת וזוג אחר בהיריון! (שזה כבר הזוי בפני עצמו!). פתאום הכל משתנה, כל אחד בונה לו את החיים והמשפחה שלו. אבל זה מספיק חשוב, נצליח לשמור על קשר במידה כזו או אחרת... אם כי זה מוזר שמהימים שהיינו יוצאים בימי שישי לפאבים, שותים ועולים על הבר לרקוד, נעבור לימי העגלות והחיתולים... ככה זה.
אוטוטו החג נכנס. האמת שזה החג ה"רציני" הראשון שלנו בתור זוג נשוי. אנחנו עושים את החג עם המשפחה שלי, והערב- אני נוהגת! (כי אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבה נהגתי... החלטתי שהגיע הזמן להתחיל לנהוג). אנחנו מתכננים לנצל את החופש הזה לעצמנו- גם לבילויים וגם למנוחה (יש לי כמה ספרים שמחכים לי), להתחיל להתסכל על מטבחים וחדרי אמבטיה וגם לצאת לטייל עם עוד חברים.
חג פסח שמח ומהנה לכל קוראיי!