אחרי חודש וקצת - הגיע הזמן לספר על העבודה החדשה שלי.

בגדול – זה לא בדיוק מה שציפיתי לו.

מבחינת העבודה עצמה – זה קצת לחזור אחורה. התפקיד שלי הוא להיות בקבלה – לענות לטלפונים, לקבל את פני האנשים ולהכניס אותם לפגישות, לוודא שאנשים מגיעים. יש עוד כל מיני דברים קטנים כמו להוציא קבלות וטפסים שונים, לעשות סידורים שונים מחוץ למשרד, להיות סוג של מזכירה של מנהל הסניף. על פניו זה נשמע כמו אחלה עבודה, אבל הרבה פעמים אני מרגישה שאני לא מתאימה לתפקיד הזה או שהתפקיד הזה לא מתאים לי. רוב הזמן יחסית רגוע, אבל יש פיקים של לחץ. עיקר העבודה זה להגיד לאנשים להמתין עד שיבואו להכניס אותם לפגישה ולהכין להם לשתות, או לענות לטלפונים ולהעביר את השיחות. אז הרבה פעמים אני מרגישה כמו מוקדנית. זה לא ממש מעניין או מאתגר או נחמד.

חוץ ממני, יש עוד פקידת קבלה- וגם היא חדשה. 

זה מוביל אותי לנושא הבא – הבנות שעובדות איתי (אנחנו רוב נשי במשרד). רובן באמת בסדר-  יש איתן יחסי עבודה קורקטיים לחלוטין. אבל יש כאלו – ממש בהמות, או יותר נכון – בחורה אחת ממש בהמה, שמדברת בצורה מגעילה.לא באתי לשם לחפש חברים. זה לא מעניין אותי. לרוב אני באה, יושבת בקבלה כל היום ואין לי הרבה מאוד אינטרקציה עם השאר  (כי אסור להשאיר את הקבלה לבד), אני גם יושבת לאכול לבד צהריים... זה לא מפריע לי. אולי גם אני משדרת ריחוק מסויים, אבל האמת שאני לא יודעת לקשקש ולנהל "סמול טוקס"- גם אין לי בדיוק איך ומתי. אבל שידברו אליי בצורה נורמלית. בעלי אמר שזה נשמע כאילו בנות הקבלה הן מתחת לכולם וכולם רודים בהן.

לגבי התנאים – המינמום בחוק. השכר נמוך. עובדים גם בחגים ויש תורנות שישי פעם בחודש. התפקיד שלי זה משמרות. יוצא לי לעבוד פעמיים בשבוע 9:30 עד 18:30 – אבל הרבה פעמים נשארים הרבה מעבר ל18:30- כי הפגישה האחרונה היא בשעה 18:30. (לפחות משלמים על שעות נוספות, גם על העבודה בשישי). אני עובדת פעמיים ערב רק כי הבחורה השניה "מוותרת" לי. הרי היא יכלה להגיד לי – גם אני רוצה לעבוד בקרים. ובנוסף הייתי צריכה להתגמש איתה – היו ימים שהיא הייתה חייבת לעבוד בבוקר כי היו לה סידורים אחה"צ, אבל זה לא בהכרח נוח לי – למשל לעבוד בחמישי ערב כשיום שישי למחרת יש לי תורנות.

כל הדברים האלו – גרמו לי להרגיש מאוד מתוסכלת, שעשיתי טעות. שכל כך רציתי לעזוב את המקום הקודם, אז הלכתי למקום אחר בלי לחשוב יותר מדיי.  יום אחד היה לי יום נוראי – גם הגיעו הרבה פגישות בבת אחת, גם שני הטלפונים מצלצלים והשיחות נכנסות אחת אחרי השנייה– ואנחנו חייבות לענות לכל שיחה, גם אם להגיד "רק רגע" (אפילו שזה מאוד לא שירותי. בתור לקוחה הייתי מעדיפה שלא יענו לי ולנסות להתקשר במועד מאוחר יותר, מאשר שיענו לי ואני אשמע את המזכירה מתעסקת בכל כך הרבה דברים אחרים ואחכה שהיא תתפנה אליי). הבחורה השנייה- הייתה צריכה לעזור למישהי אחרת עם לקוח – אז הייתי לבד בקבלה עם כל האנשים והטלפונים, גם מצד שני מישהי אחרת לוחצת עליי להוציא קבלה (שזה דבר שלוקח זמן) וכל הזמן מזרזת אותי "נו נו נו מה עם הקבלה מה עם הקבלה, הלקוח כאן מחכה" . אז גם עשיתי טעות בקבלה וניסיתי להשיג את מנהלת החשבונות שלנו (כי אותי לימדו שבכסף – אין טעויות). ואז מישהי אחרת ניגשת ושואלת "נוווו מה עם הפגישה שצריכה להגיע, תבדקי מה איתה, זה לא בסדר"- כאילו לא נשארתי אחרי הזמן שלי, כאילו אני לא עובדת בלחץ, כאילו אני יושבת ומגרבצת ולא עושה כלום.

יצאתי מהעבודה סוף סוף- התחלתי לבכות. חזרתי הבייתה וממש התייפחתי מרוב התסכול. עבדתי לפני כן באחת הפירמות הכי גדולות בעולם. היו לי תנאים מעולים עם שכר יותר גבוה. ביום האחרון שלי במשרד- אחד המנהלים אמר לי שהם תכננו שאני כן אישאר שם. אז כן, היה לי מאוד קשה עם היחס של הבוס – אבל לפחות הרווחתי שם הרבה יותר כסף והיו לי תנאים טובים ואנשים אהבו אותי. כאן גם אין תנאים טובים, גם העבודה לא ממש בשבילי, וגם היחס נוראי.

השבוע גם כן בכיתי. הבהמה הראשית שוב דיברה אליי מגעיל. אני יודעת שיש אנשים כאלו ואני צריכה ללמוד לענות להם. אני פשוט בחורה שקטה ועדינה. אני לא יודעת להיות מגעילה. אני לא יודעת "לענות". אני גם לא נתקלתי בזה בעבר. עמדה שם מישהי אחרת ושאלה אותי למה אני נותנת למגעילה הזו לדבר ככה. ואז פשוט יצאו הדמעות. היא חיבקה אותי ועודדה אותי. נפחתי בפניה קצת והסברתי לה שאני בוכה כי זה מרוב תסכול. היא הייתה ממש חמודה וניסתה באמת לעזור לי. גם הבנתי ממנה שרוצים לקדם אותי ולתת לי תפקיד אחר.

ביום חמישי הייתה לי הרגשה נוראית. דיברתי עם בעלי ושוב התחלתי לבכות. עמדתי בחוץ ובכיתי במשך איזה חצי שעה. אני כל הזמן מתחילה לחשוב שמשהו לא בסדר בי. המנהל שלי קרא לי לשיחה. הוא באמת מקסים. אני מרגישה שהוא מאוד מעריך אותי. הרגשתי כל כך מבויישת שאני יושבת ובוכה.  סיפרתי לו קצת על הבהמה – והוא אמר שמי שצריך הוא יוריד אותו בחזרה למטה ושיש לו תוכניות לגביי.

הבחורה השנייה התפוטרה. היא רק השתחררה מהצבא והיא באמת מקסימה – אבל הרבה פעמים הרגשתי שהיא קצת ילדותית וחסרת ניסיון. היא קיבלה שימוע לפני פיטורים והחליטה להתפטר לפני שיפטרו אותה. הביאו מישהי חדשה- גם כן אחרי צבא, אבל היא נראית לי חמודה ורצינית. היא תתחיל חפיפה אחרי ראש השנה. היא תעבוד לא במשרה מלאה. מה שטוב מבחינתי – זה שבאופן קבוע אני אעבוד שלוש פעמים בשבוע בקרים בימים קבועים ופעמיים בשבוע אני אעבוד בערב בימים קבועים.

כרגע אני לא אחפש עבודה חדשה- אני אנסה להתמודד עם מה שיש. זה לא כזה פשוט – כי הרבה מעסיקים רואים אישה צעירה נשואה ומעדיפים לא להעסיק אותה- מחשש שהיא תהייה בהיריון. גם אף אחד לא ירצה לקחת מישהי בהריון (ולא- אני עוד לא בהיריון, אבל עובדים על זה). אני באמת מקווה שפעם הבאה שמישהי תדבר אליי מגעיל – אני אהיה קצת פחות שקטה ועדינה ופשוט אדבר אליה באותה הצורה. אני באמת מקווה שייקדמו אותי וייתנו לי תפקיד אחר. ואם לא – אני אשאר שם עד שאאלץ למצוא משרת אם. ברור שאי אפשר לגדל ילדים עם משרה כזו.

אני מקווה שהדברים יתחילו להסתדר לי ואפסיק להיות מדוכאת כל הזמן.