ביום שישי חזרנו אחרי חמישה ימים נהדרים בבודפשט.

לא הייתה לנו תוכנית מוגדרת, נעזרנו הרבה בטריפ אזווייזר והחלטנו לזרום עם מה שיבוא לנו באותו הרגע, וזה באמת הוכיח את עצמו.

ביום הראשון לא עשינו הרבה. נחתנו בסביבות השעה 11:00 בבוקר, ובערך ב- 12:00 כבר היינו במלון. לשמחתנו כשהגענו החדר שלנו כבר היה מוכן.

התקלחנו, ישנו, הלכנו להסתובב קצת בעיר במשך שעתיים ואז חזרנו למלון עד הבוקר. היינו מאוד מאוד עייפים.

המלון שלנו היה מאוד מוצלח. המיקום שלו היה מאוד מרכזי - ממוקם על רחוב ה"ואצי" שזה המדרחוב הראשי שלהם. החדר לא היה גדול, אבל מאוד נעים ואסתטי. הארוחת בוקר היתה טובה ומספיק מגוונת (היה בייקון בבוקר אז בעלי היה מבסוט), ואנשי הצוות היו מאוד שירותיים. הייתה שם פקידת קבלה מאוד נחמדה ושירותית, שהמליצה לנו על מקומות וקצת דיברנו איתה מעבר, היא אמרה שהיא מתכננת טיול בישראל.

בודפשט עצמה מאוד נעימה, כיף ונעים להסתובב בה. מאוד הזכירה לי את פראג, רק יותר גדולה. מאוד שונה מברלין. ברלין יותר... עירונית, אדג'ית. קצת קשה לי להגדיר את זה.

בבוקר הייתה שמש נעימה וחמימה, ורק בערב היה קצת קר.

ביומיים הראשונים קנינו כרטיס לאחד מהאוטובוסים התיירותיים שלהם - זה בעצם אוטובוס עם שני קומות, כאשר הקומה העליונה פתוחה. יש שני לו שני קווים שעושים סיבוב בכל האזורים התיירותיים של בודפשט. מקבלים גם אוזניות, ואפשר לשמוע הסברים (גם בעברית) על התחנות וגם על ההיסטוריה של העיר. הכרטיס הזה תקף ל- 48 שעות, אפשר לעלות ולרדת כמה שרק רוצים, וזה מקנה גם שיט על הדנובה.

ביומיים האחרונים נעזרנו בחשמלית ובמטרו. סה"כ התחבורה הציבורית מאוד נוחה, מהירה ולא יקרה. אמנם קצת לא הבנו בהתחלה איך קונים כרטיסים ואיך בדיוק הקווים עובדים, ואמנם לא כל האנשים שם מדברים אנגלית, אבל כן ניסו לעזור לנו ובסוף הסתדרנו. גם הלכנו לא מעט ברגל.

ביום השני ביקרנו בכיכר הגיבורים, עשינו סיבוב בפארק והלכנו לגן חיות. בערב עשינו שיט על הדנובה. כמובן שכדאי לעשות את השיט בשעות הערב, אז כל בודפשט מוארת. העניין הוא שכדאי לשבת למעלה, באזור הפתוח- אבל היה לי ממש קר, אז באיזה שלב ירדנו לשבת למטה באזור הסגור, וזה קצת היה פחות מעניין.

ביום השלישי עלינו על הגבעות של בודשפט באמצעות הפוניקולר - שזה מעיין קרונית קטנה כזו שעולה על ההר באמצעות חשמל. טיילנו באזור הארמון והמצודה וראינו את בודפשט מלמעלה. גם בדיוק הייתה החלפת משמר שזה תמיד נחמד. אנחנו רגילים לצבא ולמדים ולמצעדים, לכן זה מצחיק לראות איך תיירים אחרים ממש מתלהבים מזה.  אחרי זה הלכנו לקניון הגדול של בודפשט - שזה היה קצת מיותר. לא ברור למה הלכנו לשם.

ביום הרביעי היינו בפרלמנט. היה סיור בשפה העברית, והיינו צריכים לחכות אליו. אז כדי להעביר את הזמן שתינו קפה ואכלנו עוגת גבינה מאוד טעימה. 

הבניין של הפרלמנט מאוד יפה. קיבלנו סיור של 45 דקות עם הסברים על ההיסטוריה של הפרלמנט. גם ראינו את הכתר של מלך הונגריה-באזור הזה אסור לצלם ויש גם שני שומרים על הכתר. גם זכינו לראות החלפת משמרות.

לאחר הפרלמנט הגענו לבניין האופרה, ואז הלכנו לבית הטרור. זה מוזיאון על הכיבוש הנאצי והכיבוש הסובייטי על הונגריה. קצת קשה להגיד על זה "יפה", אבל המוזיאון ואופן ההצגה של הדברים בנויים בצורה מאוד חזקה, שמעבירה את המסר. יש מוצגים והרבה סרטים עם עדויות על התקופה ההיא. אנחנו עוד מורגלים בסיפורי זוועות שכאלו, תיירים  ממדינות אחרות נראו מבועתים לגמרי. מתחילים מהקומה השנייה, יורדים לקומה הראשונה ואז נכנסים למעלית. כאשר כולם נכנסים, יש חושך ומוקרן סרט עם עדות על הכלא הסובייטי. והמעלית יורדת לאט לאט עד שמגיעים לקומת המרתף- הכלא של האסירים.

אני הייתי בטוחה שזה שחזור, ורק אחרי שיצאנו משם ואני בעלי שוחחנו על מה שראינו, הוא אמר לי שזה ממש לא שחזור. זה היה המבנה המקורי של הבית בו הנאצים ואחר כך הסובייטים השתמשו בו כדי לכלוא ולענות אנשים. ככה שהתאי כלא מבטון ועמוד התלייה שראינו שם ממש אמיתיים. זה היה קצת מבעית.

היום האחרון היה הכי קשה, כי הטיסה שלנו יצאה ב- 2:20 לפנות בוקר. בפעמים הקודמות שהיינו בחו"ל ביקשנו מהמלון להישאר עד שאוספים אותנו מהבית מלון לשדה התעופה, תמורת תשלום. נאמר לנו במלון שזה יעלה לנו 100 יורו, ואני חושבת שהיינו משלמים- אם היה מקום. המלון היה בתפוסה מלאה. שמענו גם אח"כ מישראלים אחרים שרצו גם להישאר- שגם במלונות שלהם הייתה תפוסה מלאה. 

יכולנו להישאר עד 13:00 במלון. אז אחרי הארוחת בוקר עלינו לחדר שלנו, התקלחנו וניסינו לנוח כמה שאפשר. ב- 13:00 עשינו צ'ק אאוט, השארנו את המזוודות וניסינו להעביר את הזמן עד השעה 22:00. הלכנו לשוק המקורה - שהיה מאוד נחמד, אבל זה רק העביר לנו שעה. אחרי זה הלכנו לאורך הדנובה- עד שהגענו לאנדרטה הבנוייה מנעליים על שפת הדנובה לזכר הקורבנות שנרצחו על הדנובה בעת הכיבוש הנאצי.

חזרנו למרכז העיר, אכלנו צהריים, הסתובבנו שוב על ה"ואצי", עשיתי קצת קניות. אחרי זה הלכנו לשבת בחוץ על פופים שאיזה בית קפה סידר על הגינה שלו, והעברנו עוד שעתיים בלובי של המלון. המרכזיות של המלון הוכיחה את עצמה כאן - במהלך כל הזמן הזה שהיינו בחוץ יכולנו לעשות גיחות למלון- לשירותים, למנוחה, להניח קניות. כשאספו אותנו ראיתי שהיו אנשים שלקחו מלונות במקומות מעפנים. אני לא מבינה את זה. לא עדיף לשלם קצת יותר? למה להתקמצן? (ואח"כ כמובן לשרוף כסף על שטויות בדיוטי פרי).

לא עשיתי שם הרבה קניות, כי לא היה כל כך מה. לקחתי איתי רק מגפיים וביום האחרון היה לי כל כך חם - שנכנסתי לחנות נעליים במטרה לקנות סניקרס, ובסוף יצאתי עם סניקרס ועם עוד זוג נעליים. בחנות להלבשה תחתונה קניתי כמה זוגות תחתונים וגרביונים. ב- h&m  מצאתי סריג נחמד במחיר זול. בשוק המקורה קניתי שני סטים של קופסאות פפריקה חמודות וקטונות מפח - סט אחד לי ואחד לאמא שלי. ומצאתי שם d.m! זה בעצם רשת הסופר פארם של גרמניה - בברלין היה d.m כל חמישה מטרים בערך וכל פעם נכנסתי שם לחנות אחרת לקנות קוסמטיקה. אז מצאתי שם את הסבון פנים ומי פנים שלי- לחדש קצת המלאי. (שם זה עולה 20-30 ש"ח, בעוד שבארץ זה סביב ה- 90 ש"ח) וגם הבאתי עוד כמה דברים מהמותג שלהם.

מבחינת אוכל - האוכל לא מאוד זול, אבל גם לא מאוד יקר. היינו פעם אחת בסופרמרקט וקנינו שם בקבוק מים, בקבוק קולה, סנדוויץ' מוכן, חטיף שוקולד, שני מעדני שוקולד גדולים ושני משקאות קפה וזה עלה בערך 30 ש"ח. לצערי הייתה לנו נפילה בשתי מסעדות תיירים- עם אוכל לא מי יודע מה בלא מעט כסף, אבל כיפרנו על זה בשתי המבורגיות שהיו מצויינות ומצאנו גם מסעדה איטלקית נהדרת (מקום ראשון במסעדות של הטריפ אזוויזר). אני לא זוכרת את שמה של המסעדה. זו מסעדה קטנה יחסית, עם שירות נהדר. בעל המסעדה איש מקסים שרואים שהוא אוהב את מה שהוא עושה. גם הסתבר לנו שאחותו גרה בישראל והוא הראה לנו תמונות של האחיין שלו במדי חיל האוויר. והאוכל היה פשוט נהדר! בפעם הראשונה שהיינו שם בעלי אכל פסטה בולנז ואני לקחתי ספגטי פירות ים, עם כל מיני פירות ים טעימים שלא הכרתי. וכמובן שביקרנו שם גם ביום האחרון שלנו - בעלי אכל שם פיצה דקה וטעימה ואני הזמנתי פסטה קרבונרה - שזה פסטה עם בייקון, ביצה וקרם שמנת (וסליחה כמובן מכל קוראיי שומרי הכשרות). לקינוח לקחנו טירמיסו שהיה מדהים. חוץ מזה הוא פינק אותנו בשתי הפעמים שהיינו שם במארז שוקולד מריר. ביום האחרון הוא גם פינק אותנו עם לא מעט אלכוהול- אנחנו הזמנו בירה, וחוץ מזה קיבלנו על חשבון הבית שמפנייה, יין קינוח, לימונצ'לו ועוד איזה ליקר עם איזה 50% אלכוהול. כמובן שאחרי זה הייתי מבושמת קלות וקצת הצטערתי ששתיתי כל כך הרבה, אבל לא נורא, זה עבר לי באוויר הפתוח.

גם היה יום אחד שהלכנו לשתות קפה ב- cat cafe, שזה בית קפה בסגנון חתולי- וגם גרים בו תשעה חתולים שמנמנים ופלאפיים. זה גרם לנו ממש להתגעגע לחתולות שהשארנו בבית.

החזרה לארץ הייתה מבאסת. כי כבר מותשים ומתים להגיע הבייתה. אספנו אותנו לשדה התעופה ראשונים, ואז עשינו סיבוב בכל בודפשט כדי לאסוף את כל הישראלים. ועד שהגענו לשדה התעופה היינו צריכים לחכות לא מעט בתור לצ'ק אין. וכמובן שהיו לא מעט חצופים שעקפו בתור. המראנו בערך בשעה 2:20 שעון בודפשט, ונחתנו בארץ בשעה 6:30 בשעון ישראל. ונתב"ג היה מפוצץ! היה תור ענקי לביקורת דרכונים, ואז לקח זמן עד שהמזוודות שלנו יצאו. הספקנו במזל את הרכבת של 7:30 - הגנו לרציף ממש דקה וחצי לפני שהיא נכנסה אליו. אם לא היינו מספיקים - היינו צריכים לקחת רכבת עם החלפה או לחכות שעה לרכבת ישירה. וכמובן שבארץ לקח זמן עד שמצאנו מונית שתיקח אותנו הבייתה.

וכשחזרנו - התחלנו לפרוק ולעשות כביסות וניקיונות. גם המקרר שלנו היה פשוט ריק! ישנו קצת צהריים, ואז בערב הלכנו להורים של בעלי לאכול, וגם לקחנו קצת אוכל ומים הבייתה. בשעה 22:00 כבר פשוט התמוטטתי מעייפות.

אין ספק שהטיול הזה היה מוצלח מאוד. הזמן  בבודפשט עבר לי כך כך מהר! כשחזרנו הבייתה והלכתי לישון, הייתה לי הרגשה מוזרה, כאילו רק לפני יום עזבנו. בהחלט התנתקנו ורק נהנינו, לגמרי היינו צריכים את זה.

ועכשיו מדגם מייצג של כמה תמונות (מתוך איזה 300 שצילמתי):