כתבתי פה פעם שהעבודה שלי זה להיות מנהלת תיקים באחת החברות למימוש זכויות רפואיות. (לא לבנת פורן!). מתוקף העבודה שלי, אני מוקפת אך ורק באנשים עם מחלות לא פשוטות,  מחלות סופניות. אנשים שהפכו לסיעודיים. אחד הדברים הטובים בעבודה הזו שאני זוכה להעריך את הבריאות. היכולת לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לתפקד, להיות עצאיים - זה דבר לא מובן מאליו. אנחנו אוהבים לקטר שאין כוח ללכת לעבודה ונמאס לנו- אבל תכלס כשאתה חולה במחלה שמונעת ממך לעבוד ואתה זקוק לעזרה העלובה של ביטוח לאומי - זה לא קל ולא פשוט בכלל.

מחלות מקיפות אותי מכל עבר. אני ובעלי עשינו ביטוח בריאות פרטי מורחב לא מזמן ואני מקווה שנשלם ולעולם לא נראה את הכסף הזה בחזרה.

סבתא שלי במצב לא טוב בכלל.

כשבועיים שהיא מאושפזת בבי"ח ואח"כ הסתבר לנו שגם לפני זה היא הייתה במיון, אבל לא רצתה להגיד שום דבר כדי לא להדאיג וגם לרופאים אמרה שרק כואב לה הגב. כל יום סבא שלי נדנד לה שהוא רוצה לקחת אותה לבי"ח - אבל היא סירבה.

עד שזה הגיע למצב של אין ברירה ואמא שלי התערבה ונסעה איתה לב"יח. בהתחלה בבי"ח הן סתם ישבו במיון וחיכו וחיכו. המזל שלהורים שלי יש חבר טוב שהוא קרדיולוג בכיר בבי"ח, והם דיברו איתו - ואז הוא התערב והתחיל לתפעל את כולם. פשוט עצוב שאם בא בנאדם "רגיל" בלי קשרים, אז הוא גם יכול למות בבי"ח.

מסתבר שתקף אותה חיידק אלים שנכנס לה למערכת הדם ותקף איברים פנימיים וגם מצאו לה גידול בכבד, שהוא כנראה סרטני. אבל כרגע הרופאים אמרו שקודם כל צריך לטפל בחיידק הזה ואח"כ לבדוק מה בדיוק המצב בכבד.

כשהייתי ילדה סבתא שלי עברה התקף לב שבעקבותיו עשו לה צנתור וניתוח מעקפים. לפני כשלוש שנים בערך עשו לה ניתוח בתל השומר מאוד להחלפת המסתם בלב. זה ניתוח מאוד קשה, ארוך ומסובך, אמא שלי המתינה שבע שעות בזמנו.

בתחלה חששו שהחיידק הזה התיישב על המסתם, ועשו לה בדיקה מאוד קשה ואמרו שכרגע החיידק הזה לא שם והיא טופלה באנטיביוטיקה, אבל אתמול עשו לה בדיקה נוספת וגילו שהחיידק כבר התיישב בדיוק על המסתם.

היום אמא שלי עדכנה אותנו שלוקחים אותה באמבלונס לתל השומר- כנראה יעשו לה שוב פעם את הניתוח, אבל לא יודעים בדיוק מתי.

דודה שלי באה מארה"ב כדי להיות עם סבתא שלי בבי"ח, ודודה שנייה שלי גם כן שם, ואמא שלי תראה מה יהיה המצב - זה תלוי מתי יחליטו לנתח ובהתאם לזה היא תיסע גם כן לתל השומר ביחד עם סבא שלי.

סבתא רבא שלי (אמא של סבתא שלי) כמובן עוד לא מודעת למצב, היא יודעת שהיא מאושפזת בב"יח - אבל היא לא מודעת לחומרת המצב ולכך שיהיה עוד ניתוח. 

עד עכשיו לא עליתי לבי"ח, כי המצב של סבתא לא כ"כ טוב, היא לא כ"כ מתקשרת והיא לא בדיוק רוצה שיראו אותה ככה. קניתי לה היום סלסלה עם כל מיני דברים קטנים מללין שיהיה לה בבי"ח, מתנה מממני מבעלי ומהאחיות שלי, וגם צירפתי ברכה. עברתי אצל ההורים שלי שאמא שלי תעביר לה.

אמא שלי מנסה להיות אופטימית ולשדר אופטימיות וחוזק ככל הניתן, אבל היא חוששת שסבתא לא תשרוד את הניתוח...

לא פשוט המצב הזה בכלל.

אני באמת מקווה שהכל יסתדר והרופאים יעשו את שלהם, וסבתא שלי תתאושש ותרגיש יותר טוב.

פתאום מבינים עד כמה הבריאות זה הכי חשוב...