נתחיל מהסוף: אני בהריון :)

***

בחודש שעבר הגענו שוב לרופאת הפריון להמשך מעקב. לפי ה"כללים" צריך לעבור שלוש הזרעות על מנת לעבור לשלב הבא - ההפרייה החוץ גופית -IVF. כבר היינו אחרי שתי הזרעות, וידענו שזו הפעם האחרונה לפני שעוברים הלאה. הרופאה עשתה לי מעקב זקיקים ותוך כדי היא אומרת שיש זקיק של 21 ס"מ - משמע- ביוץ טבעי. היא אמרה שאעשה גם בדיקת דם ליתר ביטחון, ואז יתקשרו אליי בצהריים שיגידו לי מה לעשות ומתי לבוא להזרעה. שאלנו אותה אם אחרי זה - כבר אפשר ללכת ל-IVF, אז היא אמרה שלא, שצריך גם שלוש הזרעות וגם שלוש פעמים של זריקות הורמונים! ממש התבאסתי. כל כך רציתי את ה-IVF, כי האמנתי שרק זה יעבוד. התעצבנתי שהשחלות הפוליציסיטיות שלי התחילו לבייץ מעצמן, ועכשיו אני סתם מבזבזת זמן. אני ובעלי דיברנו על זה שבפעם הבאה ננסה ללחוץ עליהם שייתנו לנו כבר לגשת ל-IVF. אפילו החלטתי לקבוע תור לבדיקת שד אצל כירורג (כל מי שמתחילה טיפולי פוריות חייבת לעשות בדיקת שד אצל כירורג, ודחיתי את הבדיקה הזו חצי שנה) כדי שלא יהיה לה שום דבר להגיד לי.

עשיתי את הבדיקת דם, אחה"צ התקשרו מהמרפאה, אמרו שאני לא צריכה להזריק כלום (בפעמיים הקודמות הזרקתי גונאל, ויום לפני ההזרעה הזרקתי אובריטול) ושאני אגיע למחרת להזרעה.

אני חושבת שביום של ההזרעה היה ממש את הביוץ, כי הייתה לי קצת בחילה והרגשתי כאב חד בבטן התחתונה בצד.

עשינו את ההזרעה, ובערב גם שכבנו. שכבנו סתם, כי רצינו והתחשק לנו.

הרופאה נתנה לי גם הפנייה לבדיקות הורמונלית לעשות ממש בזמן המחזור, ואמרה שאני גם אבוא אליה בזמן שיש לי מחזור. ואני חיכיתי כבר בקוצר רוח למחזור שיבוא כדי לעשות את הבדיקות ולבוא אליה.

שבועיים אחרי ההזרעה- או שמקבלים מחזור או שצריך לעשות בדיקת היריון בבדיקת דם.

עוברים בדיוק שבועיים ואין כלום. סירבתי להתרגש. אחרי ההזרעה השנייה - הייתי אמורה לקבל מחזור ביום שני, וזה לא הגיע. כבר ממש שמחתי! הייתי בטוחחה שזהו, נקלטתי. אפילו עשיתי בדיקת היריון ביתית שיצאה שלילית וסירבתי להאמין לזה שהיא שלילית, חשבתי שלא היה מספיק שתן או שזה בגלל שעשיתי אותה בערב. ואז בחמישי בבוקר קיבלתי והייתה נפילה. הייתי מבואסת מאוד, בערב סתם רבתי עם בעלי על שטות והתחלתי ממש לבכות, אמרתי לו שאני רוצה להיות לבד, ישבתי בוכה לבד בחדר וכשהוא בא אמרתי לו שכבר אין לי כוחות נפשיים יותר לזה, שאני רוצה להפסיק ונמאס לי.

עובר עוד שבוע. שלושה שבועות מיום ההזרעה ושבוע של איחור במחזור. היו רגעים שהרגשתי קצת כאב בחזה, קצת בחילה, התחילו לי חצ'קונים, היו לי מצבי רוח והרגשתי ממש עייפה, לא ישנתי טוב בלילה, אבל אלו תסמינים גם של מחזור או סתם דברים שבאמת לא חייבים להיות קשורים להיריון. האמת שבעיקר הרגשתי שהחזה שלי קצת נפוח ורגיש, אבל לא ידעתי מה לחשוב. כל כך לא האמנתי. 

ואז החלטנו לעשות בדיקה ביתית ביום שישי (אתמול). אמרתי לעצמי שאני כבר חייבת לבדוק את זה. חשבתי שזה יהיה שלילי, ואמרתי לעצמי שאם זה שלילי אני חייבת לרוץ למרפאה שיבדקו מה לא בסדר.

היו לי כן תקוות קטנות כאלו שאולי הפעם זו הפעם.... אבל לא רציתי להתאכזב. כל הזמן דיכאתי אותן.

אתמול הייתה מסיבת הפתעה לכבוד היום הולדת של דודה שלי, וגם ככה התכוונתי לקום מוקדם כדי שנספיק ללכת לחדר כושר לפני זה, אז החלתי לשים לי שעון מעורר לשש (כמו כל בוקר) כדי לעשות את הבדיקה עם השתן הראשון של הבוקר. היה לי קשה לישון, והתעוררתי לפני שש.

הלכתי לשירותים במקלחת, עשיתי את הבדיקה ושמתי אותה בצד ליד השירותים.

כדי להעביר את הזמן התחלתי לצחצח שיניים, לשטוף פנים, לשים עדשות מגע. כשהגיע הזמן הרגשתי שהרגליים שלי רועדות לגמרי והלב שלי דופק במהירות של 100 קמ"ש. הכנתי את עצמי לראות פס אחד ולא להתאכזב ולהתבאס. ואז ניגשתי לבדיקה וראיתי אותם - שני פסים ורודים בוהקים. עמדתי שם עם פה פתוח לאיזה חצי דקה, ואז לקחתי את הבדיקה ביד, רצתי לחדר לשינה, וצרחתי לבעלי שהיה חצי ישן שהתוצאה חיובית. התחלתי לבכות ולרעוד, והוא פשוט ניסה להרגיע אותי.

לא האמנתי שזה יקרה!

יותר משנה וחצי, קרוב לשנתיים, שאנחנו מנסים להיכנס להיריון. ב-05/09/2014 הפסקתי את הגלולות. כבר לא האמנתי שזה יגיע, זה נראה כמו משהו רחוק מאוד ממני, כמו זה שאני ובעלי מדברים שאנחנו מתים לעשות טיול קוסט טו קוסט בארה"ב- אולי, יום אחד, זה יקרה.

אני כמובן מנסה לא להתרגש יותר מדיי, כרגע אני בשלב מאוד מאוד התחלתי, זה רק תאים. אני צריכה מחר לעשות בדיקת בטא, וכמובן צריכה להיות במעקב ולראות שהכל בסדר, כי אני בשלב הקריטי... אני דואגת שמשהו ישתבש, אבל אני מנסה לחשוב חיובי. אני מקווה שזו בת :), אבל באמת שיותר משנה לי שהכל יילך לפי המתוכנן, שהכל יהיה בסדר ותקין ומשעמם ומתישהו בחודש מרץ - אני אהייה אמא.