נתחיל מהסוף: אני בהיריון, שבוע 17+1, חודש רביעי ויש לי בת :)

ועכשיו קצת יותר במפורט.

כזכור, עברתי גרידה בחודש אוגוסט. בביקורת שעשיתי חודש וחצי לאחר מכן - מסתבר שנותר לי כנראה קריש דם ברחם, אז הייתי צריכה לקחת שתי מנות של ארבע כדורים של הפלה על מנת שהכל ייצא החוצה.

כשהיינו בוורשה קיבלתי מחזור וזו הייתה פעם ראשונה מזה שנתיים שממש שמחתי לקבל מחזור.

שבוע וחצי בערך לאחר מכן- במהלך יום עבודה- הרגשתי כאב חד בבטן התחתונה, בצד, שנמשך בערך עשר דקות. ביוץ. יש לי שחלות פוליציסטיות, ככה שלרוב אני לא מבייצת באופן סדיר, מה גם שפעם יחידה שהרגשתי את הכאב הזה היה כעשו לי את ההזרעה השלישית ואז נקלטתי.

שלחתי הודעה לבעלי שאני חושבת שאני מבייצת ושננסה השבוע.

החלטתי שאני לא מודדת חום, לא בודקת ביוץ עם הסטיקים- מקשיבה לגוף שלי. מה שיקרה- יקרה.

וזהו.

לאחר מכן כתבתי גם בפייסבוק פוסט מאוד ארוך על הקושי שלי להיכנס להיריון, על טיפולי הפוריות, על ההפלה שעברתי.

קיבלתי כל כך הרבה תגובות, כל כך הרבה חיזוקים, גם בפרטי, גם מבנות שאני כמעט ולא בקשר איתן. שתמכו בי, שסיפרו לי שגם להן זה קרה.

בנות דודות שלי גם התקשרו אליי ומאוד חיזקו אותי, כי גם הן עברו קשיים.

סביר להניח שכבר אז נקלטתי להריון ולא ידעתי, אבל אני מאמינה שלמילים יש כוח. כנראה משהו בי השתחרר וכנראה הייתי צריכה לקבל את החיזוק הזה ואולי... אולי זה עזר במשהו.

בת דודה שלי המליצה לי על רופא פרטי שטיפל גם בה, וללכת לעשות IVF באופן פרטי. החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, כבר היה לי טלפון, כבר דיברתי על זה עם בעלי ועם אמא שלי שהבטיחה לעזור, התחלנו לבדוק מבחינת הביטוח הפרטי מה מכסה ומה לא.

ביום שבו הייתי אמורה לקבל מחזור "לפי הספר" (אני פוליציסטית, אז ככה שהמחזור שלי לא סדיר ואין לי מושג מתי הוא יופיע), התחלתי להרגיש בחילות. אמרתי לבעלי "או שאני בהריון או שאני הולכת לקבל מחזור רצחני".

הבחילות שלי הלכו והתחזקו משבוע לשבוע, גם הייתה לי הרגשה מוזרה בחזה (כמובן שאלו תסמינים של מחזור), אבל המחזור לא הגיע, וכבר ידעתי - ידעתי מהניסיון של פעם קודמת - שאני בהיריון. אבל בכל זאת- לא רציתי לבדוק, לא רציתי ללכת לרופא, לא רציתי לדעת. פחדתי. פחדתי ששוב אתאכזב ורציתי לדעת כמה שיותר מאוחר.

בסוף נשברתי בגלל הבחילות- הבנתי שאני צריכה להגיע לרופא כדי שייתן לי משהו נגדן.

קניתי בסופר-פארם בדיקת היריון והחלטתי לעשות אותה בשבת. בשישי בערב ביקשתי מבעלי שיזמין לי המבורגר - כי ידעתי שזהו, שאני בהיריון ויותר לא יהיו המבורגרים (אני מסרבת לאכול וול-דאן!). עשיתי בשבת בבוקר את הבדיקה- יצאו לי שני פסים - אחד בהיר ואחד כהה. החלטתי להמתין עוד שלושה ימים- ושוב יצאו לי שני פסים - אחד בהיר ואחד כהה. אבל ידעתי שזה הריון.

החלטתי גם להחליף רופא נשים, ובהמלצה של חברה הגעתי בשבוע 7 לרופא נשים חדש. הוא היה מאוד נחמד, הראה לי שיש דופק, שלח אותי הבייתה עם ערימה של דפים - הפניות, הסברים על בדיקות, הסברים על היריון.

האמת- שלא כל כך התרגשתי. רק רציתי לעבור את השלב הקריטי, לדעת שהכל בסדר. לא סיפרנו גם לאף אחד. אמא שלי כמובן ישר ניחשה וגם האחיות שלי הבינו אח"כ. גם שתי חברות שלי מהעבודה - שאלו באיזה שלב - ולא יכולתי לשקר.

היה מאוד קשה להסתיר - כי סבלתי מבחילות איומות וחזקות,24/7. הרופא נתן לי "דקלקטין" - שזו נחשבת לתרופה הכי טובה - וגם עולה בהתאם - 340 ש"ח לאחר הנחה של 50% מהקופ"ח - וגם זה לא עזר לי. בערב הייתי גמורה- יושבת מול האסלה ומנסה להקיא. הייתי מקיאה בערך שלוש פעמים בשבוע והרבה פעמים הייתי אוכלת - ומקיאה ישר את האוכל כמו שהוא - בלי שהוא התעכל בכלל.

לפני השקיפות העורפית בשבוע 12 שנינו היינו בלחץ מטורף. אמא שלי אמרה לי לא לדאוג, שהרבה פעמים רואים שהעורף קצת עבה וזה מתגלה כשום דבר (ככה היה עם אחותי הקטנה) אז לא לדאוג. אבל בכלל לא חשבתי על זה. דאגתי שלא יראו דופק, או שיראו שק ריק...

כשנכנסנו לבדיקה והרופא השמיע לנו את הדופק - נשמתי אנחת רווחה. סיפרתי לחברות הקרובות שלי שעברנו שקיפות והכל בסדר.

חיכינו כמובן לסריקה הראשונה על מנת לספר.

השבוע היינו בסריקה ראשונה-שוב הייתי מאוד לחוצה לפני, מה גם שבאותו יום אמא שלי עברה ניתוח - אבל הכל היה בסדר (גם עם אמא שלי). הרופא שם עליי את המטמר של ה-US - ופתאום אני רואה על המסך - פרופיל של עובר ואצבעות! הוא עבר איתנו על כל האיברים - לא שבדיוק הצלחתי לראות את הכל ואמר שיש לנו בת! בדיוק כמו שרצינו :) האמת, שהייתה לי הרגשה עוד מהיום שגיליתי שאני בהיריון שיש לי בת.

סיפרנו כמובן לחברים, וגם עדכנתי בעבודה, ואני מרגישה הקלה שסוף סוף לא צריך להסתיר.

אני גם מרגישה הקלה שכמו שזה נראה- הכל בסדר.

אני גם מרגישה יותר טוב - העייפות קצת עוברת והבחילות בשבועיים האחרונים נרגעו ומתחילות לעבור. אני משתדלת כמה שיותר לשתות מים, אני ממשיכה להתאמן - אם כי הורדתי קצת בעומסים.

כמעט ולא יצאה לי בטן- יש לי מעיין בליטה קטנה ולמי שלא מכיר אותי - לא יודע. זה נראה כאילו אכלתי איזה לאפה.

וזהו.

התאריך המשוער שלי הוא 28.7.

האמת שזה לא כל כך נתפס, מוזר לי לחשוב שאני הולכת להיות אמא, שיש לי תינוקת בבטן!

מקווה שהכל ימשיך ויהיה בסדר ומשעמם וקל.