המסיבת סיום

ביום חמישי הייתה לנו את המסיבת סיום, באמפי פארק. עד יום רביעי, שאני מור וגבי הלכנו לראות את החזרות האחרונות, חשבתי שלא אכפת לי מזה שאני לא משתתפת. אבל אחרי החזרות – מזה הצטערתי!!!

קודם כל, כל הכיתות עמדו בטורים מהצד, ואח"כ המנחים הציגו כל כיתה, וירדנו במדרגות ועברנו ליד הבמה בצרחות, בזריקת קונפטי וזיקוקים. כל כך התרגשתי, ואני חושבת שכולן. אח"כ ישבתי עם גבי, מור, רועי ותום והסתכלנו על ההצגה.  בהתחלה היו נאומים, והם היו מייגעים ומשעממים עד מוות, וחלוקת תעודות הצטיינות, וגם קליפ מהמסיבת פורים ומהכשרונות צעירים שהיו, וגם כל מיני מפורסמים מאחלים לנו בהצלחה.

ואז הייתה ההצגה. כעיקרון הנושא היה על ג'יני שמגשים חלומות, אבל קשה להסביר, כי אלו כל מיני דברים מהבית ספר שלנו. היה מצחיק, היה יפה, היו וידאו קליפים שגם המורים השתתפו באחד מהם, הריקודים והשירים היו פשוט משגעים.בסוף כמובן היה את הקטע הקיטשי שבא לרגש, על זה שאנחנו הולכים לצבא. אבל היה ממש ממש יפה. בשיר סיום ירדנו כולנו למטה ליד הבמה, אבל לא הרשו לנו לעלות על הבמה. חבל. אז סתם עמדנו למטה ושרנו וצרחנו.

אחרי ההצגה, אני מור וגבי הלכנו לרועי הבייתה. הוא החליף בגדים, ואז יצאנו לאיזה מועדון, כל השכבה. או לפחות רובה. הרבה זמן חיכינו בחוץ, כי רצינו להיכנס עם כולם, ומישהו התחיל איתי! זה סיפור ארוך איך אני מכירה אותו, הוא מעיר ליד, וגם מור וענת ועמרי מכירים אותו – ביסודי הוא היה איתם בכיתה. בכל מקרה, רקדתי איתו אח"כ והוא ביקש מספר טלפון. אז נתתי לו. נתתי טלפון לעוד מישהו, בי"א בכלל, רקדתי איתו גם כן, וחזרנו איתו במונית והוא ביקש את המספר, ואני לא יודעת למה נתתי בכלל. הוא התקשר אליי היום ושאל אם בא לי לצאת איתו, ואמרתי שכן, ואני בכלל לא רוצה. אחרי שעה הבחור הראשון שלח לי הודעה לפלא, ועכשיו אנחנו מדברים באיי סי, ואותו אני כן רוצה. הסתבכתי.

בכל אופן, במועדון היה ממש כיף. רקדתי, רקדתי עם כל מיני בנים, ממש השתחררתי. הייתה מוזיקה נחמדה, גם שהייתה מוזיקה שאני לא אוהבת, עדיין נהניתי, כי זה כיף לרקוד. שמו קצת רוק, וזה היה באמת כיף. אפילו היה פוגו.

בכל מקרה, אני נהניתי. אחרי המועדון אני ועמרי ישבנו קצת אצל מור עד הזריחה, ועמרי היה קצת שיכור.

הנשף

יום שבת, היום הגדול הגיע, ואיתו הנשף. אני באתי עם ענת! זה היה כל כך יפה לראות את כולם לבושים כל כך יפה ואלגנטי, באמת השקיעו. כמובן שהיו בנות שחשבו שזה יפה לחשוף את גופן לראווה, בעיקר כאלו שלא חסרים להן שומנים. בהתחלה עמדנו במגרש חנייה, וכל אחד עשה את הפוזה עם המכונית שלו,והצטלמנו, עד שכולנו נכנסנו. זה היה באולם, והיו קצת שולחנות בצד, והיה אפשר לקחת אוכל ולאכול, אבל חבל שלא היה מספיק מקום לכולם. וכמובן שהייתה מוזיקה, ורקדנו. היה לי קצת קשה לרקוד על העקבים (10 ס"מ עקב!), זה קצת מגביל. באיזה שלב, גם חלק מהמורים שוב התחילו לנאום, זה היה ממש מיותר. אה, ורקדתי עם רועי סלואו. הוא כזה חמוד וביישן, מפחד לגעת. לקראת הסוף יצאנו החוצה, והרגשתי שמתו לי הרגליים, לא יכולתי לדרוך!!! אז הורדתי נעליים ופשוט סבלתי מכאבים. כנראה שזה לא היה חכם במיוחד לקפוץ לצלילי היהודים. אחרי מנוחה החלטנו לחזור, כי היה משינה, ואז כבר הייתי יחפה. הרבה בנות עשו את זה. בסוף הערב, היו צילומים אחרונים, וכל אחד הלך לעשות משהו אחר. אני מור וגבי נסענו לים וסתם ישבנו באוטו של גבי. והוא נוסע כמו מטורף. הגענו ל-120 קמ"ש. לא נורמלי.

הנשף עבר ממש ממש מהר. האמת, חשבתי שיהיה הרבה יותר "וואו". זה היה כמו מסיבה רגילה, רק שפשוט לבשנו שמלות. אבל לפחות הרגשתי כוסית. וגם המוזיקה הייתה בעיקר מזרחים וכל מיני טראנסים ודאנסים, אבל זה סביר, כי העיקר לרקוד ולהנות מזה.

מסיבת סיום כיתתית

היום בערב, כל השכבה עשתה מסיבת סיום כיתתית, כל אחד בכיתה שלו. והיה צריך לבוא עם הורים. באתי עם אבא שלי. המורה בירברה ובירברה ולא הקשבתי לה בכלל, חילקו תעודות הצטיינות, תעודות רגילות, ספרי מחזור ומתנות. אלו הציונים שלי:

ספרות – 80, חיבור – 80, אנגלית – 95, מתמטיקה – 70, ביולוגיה – 70, ספורט – 55. עברתי בדיוק.

ולכבוד הסיום של 12 שנות לימוד, 12 דברים שהיו חלק מחיי התיכון, והבית ספר בכלל:

1.תלבושת אחידה -  אז כן, תמיד בחטיבה שנאתי את התלבושת, וקיבלתי על כך אינספור מכתבים, ובתיכון הייתה שנה אחת שיכולנו ללבוש מה שאנחנו רוצים, אבל מהר מאוד חזרה התלבושת. מצד אחד היו לזה יתרונות – החולצות הענקיות היו נוחות והיו מסתירות את העובדה שהמכנסיים כמעט נופלות ממני. אבל מעכשיו,  את התלבושת יחליפו המדים. (אבל רק באפריל!)

2.מעבדה- כל כך הרבה שעות הייתי במעבדה. שלמדתי ביוט' הייתי רק קבורה במעבדות, או שהייתי עושה דו"חות מעבדה. אבל נשארו גם שעות ביולוגיה, עם מעבדות מעצבנות, ותפוחי אדמה, ופיפטות, וזה היה ארוך ומייגע. טוב שנגמר.

3.חברים-  חלק מחיי בית הספר, זה לפגוש חברים. אז במהלך השלוש שנים האלו, עם חלק קצת ניתק הקשר, עם חלק הקשר התהדק. למדתי מי אמיתי באמת. חוץ מזה, הייתה הזדמנות נהדרת להכיר אנשים חדשים.

4.שיעורים מיותרים- תודה לאל, לא עוד שיעורים משעממים, שמעניינים אותך כשלג דאשתקד.

5. שוש, המורה לתנ"ך- עד התיכון, לא סבלתי תנ"ך. אבל בזכות המורה שלי, התחלתי לאהוב. נכון, כתבנו בצורה מטורפת ללא הפסקה, והיא דיברה אוטוסטרדה, והיא הייתה קשוחה ומכסחת במבחנים, אבל אין עליה. היא הייתה מצחיקה, אכפתית, והיה כל כך כיף ללמוד איתה. רק בזכותה, קיבלתי 90 בבגרות.

6.זכר- בכל מקום, יש את האנשים הקטנים שהם חלק מהמערכת, וכמעט אף אחד לא מייחס להם חשיבות. זכר הוא המשכפל שלנו. והוא פשוט היה איש נחמד וטוב. תמיד היינו באים אליו לצלם, והוא היה מאחל לנו בהצלחה.

7. טיולים שנתיים-  אז כן, אני שונאת ללכת, ויש לי פחד גבהים מטורף. אבל היה פשוט אחלה. אין על הטיולים השנתיים, שהיו פשוט כיפיים, כל אחד בדרכו. בי"א הכי נהניתי, אח"כ בי"ב ואז בי', אבל בכל זאת, לא הייתי מוותרת על אף אחד מהם. זו חוויה, וחבל שעכשיו זה נגמר.

8. מתמטיקה- אחד מהמקצועות הכי משעממים שקיימים. מעולם לא הסתדרתי עם המקצוע הזה, זה פשוט זוועת עולם. אבל זה גם כישרון שנתיים רצוף לא לעשות כלום בשיעור ולא ללמוד ובכל זאת להוציא 100 בבגרות.

9.חוסר שינה- אחד הדברים שאני הולכת לעשות בחופש, זה להשלים את כל השעות שינה שלי. תמיד הייתי עייפה, כי הייתי צריכה לקום מוקדם, כי הייתי צריכה ללמוד למבחנים, ואז הייתה קימה בחמש בבוקר. כן, בית ספר גזל ממני הרבה שעות שינה.

10. לוח מודעות- התקווה הקטנה של כולנו. כולנו היינו עוברים לידו כמה פעמים ביום, כדי למצוא איזה ביטול.

11. הברזות-  מכל מקצוע, הברזתי לפחות שלוש פעמים. אני לא מבינה איך אפשר לשרוד ללא הברזות.

12. 1 בספמטבר-  מעכשיו התאריך הזה יהיה סתם עוד יום שאפשר לישון בו.

וזהו. אני לא מאמינה שזה באמת נגמר. 12 שנים במערכת הזאת, ועכשיו – שתי בגרויות ביולי ואז חופש אחד ענקי, צבא, ומי יודע מה אז.כל כך מוזר לי שסיימתי, אני לא ממש מעכלת את העובדה הזאת, מבחינתי חוזרים ללימודים כרגיל בספמטבר. ואני מפחדת. כי זה מפחיד. נעשינו מבוגרים פתאום. כל החברים בני 18, או כמעט בני 18, עם רישיון, צבא, ועוד דברים. כולם התבגרו, אני קיבלתי אנורקסיה, ונדמה שלא השתניתי כלל מאותה ילדה מבוהלת בת 15 שבפעם הראשונה נכנסה לתיכון.

כל כך רציתי שזה ייגמר, אבל עכשיו, כשהכל נגמר (כל כך מהר!), אני רוצה למשוך את הרגע. עוד קצת. כי תכף נתחיל להיפרד. קשרים יתפרקו. אני אשתדל בכל מאודי לשמור על קשרים עם חברים טובים. אויש, יש לי דמעות. ממתי נעשיתי רגשנית כל כך?

אני יודעת שאתגעגע לדברים מסויימים. אבל זאת סופה של תקופה. בתקווה שאמצא עבודה, אבלה, ואולי אכיר בחור נחמדJ ואבריא. ושהכל יהיה בסדר בסופו של דבר.

כי זה הסתיים טוב. הייתה אחלה שנה, למרות הכל. ויש דברים שלא תמיד מצפים להם, אבל הכל חיובי. והפוסט הזה נעשה כל כך ארוך, אז אסיים בשיר:

It's something unpredictable

But in the end is right

I hope you had the time of your life

היה טוב. אבל טוב שהיה.