תלכי ממני, אני לא רוצה אותך יותר. כדאי לך לעוף מהחיים שלי, כי אני שונאת אותך. ש-ו-נ-א-ת. כמעט שנה שהתחזית לחברה שלי, אך בעצם לקחת ממני את הכל.

עכשיו אני מחזירה מלחמה.

כי את לא רוצה ללכת בטוב.

אני נלחמת בך, בכל הכוח.

אני לא רוצה לבכות בגללך.

אני לא רוצה שאמא שלי תשב ותבכה כל היום בגללך.

אני לא רוצה להיות בתל השומר בגללך.

אני נלחמת בך. מחזירה לך.

אני לא נותנת לך לנצח אותי.

את לא מנצחת אותי, לא עכשיו. לא שהכל מתחיל להסתדר לי.

ואם זה כרוך בכאבי בטן, מוכנה לקבל את זה.

ואם זה כרוך בכך שאשב בבית ולא אצא, מוכנה לקבל את זה.

ואם זה כרוך בבחילות, בכל דבר, אני אקבל את זה.

כי אני לא מוותרת לך.

אני מחזירה מלחמה.

אני לא שולטת עליי יותר. אני מתחילה לשלוט עלייך.

אני מעיפה אותך מהחיים שלי.

זהו.

עד עכשיו וויתרתי לך. נתתי לך. לא עוד.

שנה מחקת מהחיים שלי. לא אתן לך להרוס את השאר.

את לא תקחי את זה ממני.

ואם החברים שלי יצטרכו לבוא לכאן במקום לצאת איתי – הם יסבלו את זה.

ואם אני אצטרך לשבת שעה ולאכול – אני אסבול את זה.

אני אעשה הכל, כדי שתלכי.

כדי שתצאי מהחיים שלי.

אני מחזירה לך מלחמה, ואני עושה את זה בכל הכוח.

ושאני אבריא, אני נשבעת שאמשיך להילחם בך.

כדי שאף אחת לא תאלץ לסבול מאנורקסיה.

וגם מבולימיה.

כי זה כל כך לא שווה את זה.

עשיתי שטות שנתתי לך לחדור לחיי. אבל לא עוד.

זהו, מבחינתי את מחוקה.