משעמם לי מוות, אז קצת כרוניקה של השבוע.

ביום רביעי נסעתי לחיפה. עשיתי פן, ואח"כ הצטלמתי המון. כן, יש לי מצלמה דיגיטלית, ואני מתפרעת עליה. בסוף אהייה צלמת.

כאמור, כמעט שלחו אותי לאשפוז, אבל אני לא מוכנה. אני אלחם במחלה עד הסוף. כי מתחילים להסתדר לי דברים. ואני לא רוצה לכתוב פה, כי אני לא רוצה להקדים את המאוחר, אבל ההרגשה שלי היא פשוט נפלאה. ואני לא אתן למחלה להרוס. כבר יומיים שלמים שאכלתי בדיוק לפי התפריט שלי, לא מחפפת. לאט לאט, ביס אחרי ביס.

בערב ראינו את המסיבת סיום של אחותי (כיתה ו'). הטקס היה חביב, קצת מועתק משלנו, וקצת ארוך מדיי. לא התאים הקטע שהזכירו מלחמות, ושהקריאו את השיר "תשמור על העולם ילד". זה שיר של יום הזיכרון.

היום אסור לי לצאת, כי כמעט ואסור לי לעשות שום מאמץ, וצריכים להשגיח עליי. מור באה אליי היום בערב, ואח"כ רועי הצטרף. ואז מור הלכה, ועמרי קפץ אליי. וכולם הלכו לראות את "מדגסקר". וזה סרט שנורא נורא רציתי לראות. אוף אוף אוף. אבל אני לא אתבכיין. אני המפגרת, וזאת אך ורק אשמתי, ועליי להתמודד. ביקשתי מכולם שיבואו אליי אח"כ.... אז הסרט אמור להיגמר עכשיו, ועד שהם יבואו....

לא מזמן ההורים שלי חזרו, והייתי פה חלק מהזמן עם אחותי הקטנה. ניסיתי להעביר את הזמן.

גלשתי.

התקלחתי.

סידרתי גבות.

עשיתי מסכה לפנים.

טחנתי ארבעה וופלים, בנוסף לתפריט.

שייפתי ציפורניים.

מרחתי לק אדום על הציפורניים בידיים וברגליים.

סידרתי כביסה.

הקאזה שלי נדפקה, ואני לא יכולה להוריד שירים. זין.

ועדיין משעמם לי.

נו, שיבואו כבר.