| |
ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב. |
| 11/2002
 כבר נמאס לי לרחם על עצמי
אני והאקס.....
יש פורום אחד שנינו חברים בו....והקיצר אתמול עשינו שם קצת בלאגן...התחלנו לריב שם והוא ירד עליי ואני ירדתי עליו רצח...ואז התחילה מלחמה עם כל החברים בפורום....טוב הוא העלה לי את הסעיף "אני דווקא שמח"...ואני יודעת שהוא עשה את זה בכוונה כדי שאני אתגבר עליו אבל הוא פשוט חסר רגשות. הוא חושב שאני לא אמורה לבכות עליו...כאילו, מי הוא שיגיד לי לעזאזל איך להתגבר ואיך להתמודד? אני מבינה את זה שפשוט כיף לו בחיים מאז שהוא לא איתי אבל הוא חוצפן. וחסר רגשות. ואני אוהבת אותו. ואני שונאת את עצמי שאני בכלל חושבת עליו...
הקיצר בסופו של דבר השלמנו. נהייה ידידים פחות או יותר. בכל זאת לא נעים שלמשל כולם יוצאים ואנחנו בכסאח. הוא מנסה להתנהג כאילו הכל רגיל, כאילו לא היה בינינו כלום, אבל בכל זאת זה קשה להיות ידידה של בן אדם ששבר לך את הלב ושאת מאוהבת בו..אני יודעת שהוא מנסה להיות נחמד וסך הכל הוא באמת נחמד אם מתעלמים מהמגרעות שלו...אבל בכל זאת זה קשה.
והפכתי להיות אפאטית. לא אכפת לי מכלום. לא אכפת לי מה אני אעשה בחופש, לא אכפת לי אם אני אכשל במבחן במתמטיקה שיש מחר או לא....וגם הפכתי לצינית שזה משהו נורא. בחיים לא הייתי כל כך צינית. ואת המילה אהבה, חבר, וכל מילה שהיא מהשורש א.ה.ב אני לא רוצה לשמוע. זה יותר מדיי כואב.
והזכרונות...זה הכי קשה.....
אני באמת מנסה להתגבר. אני לא רוצה לשבת ולבכות עליו. אז אני שומעת הרבה שירים עצובים, את התמונה שלנו מתנשקים קרעתי לחתיכות ועל כל חתיכה שקראתי סיננתי חתיכת מנייאק, אני מנסה לו לקרוא לו בשמו אלא רק האקס או הלשעבר או סתם איזה קללה שעולה לי בראש....ואפילו עשיתי רשימה של כל הדברים הגרועים שבו!
אבל אני לא יודעת אם זה יעזור לי. או לא. כי עדיין אני מקווה שנחזור...אני רוצה בזה כל כך כי אני כל כך אוהבת אותו!!!
ואני יודעת שזה לא יקרה....אין סיכוי....
כל מה שנשאר לי זה לקוות....לקוות לשום דבר...
לקוות שיהייה טוב....
| |
|
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
